אפשר לדייק בפסוק שהגבול לא מתרחק בשביל לפנות עוד מקום לתוכן הפנימי. אלא הגבול עצמו מתרחב. התוכן הפנימי שלנו לעולם נשמר והשאלה מה היכולת שלו להפגש עם העולם שמחוצה לו.
על הפסוק בישעיהו: "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי. כי ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש".
אומר האלשיך - שבקרקע ירושלם שיש בה כח רוחניות מהנשפע בה להתרחב.. ושמא תאמרי אם אתרחב אצא מכנגד הקדושה המכוונת למעלה נגד ירושלים, ויהיה העודף נגד מה שהוא נגד חו"ל.. לז"א ויריעות משכנותיך יטו.. אל תמנעי ירושלם של מטה מהתרחב.. כי הלא גם יריעות משכנותיך העליונים יטו..
כשהתוכן הפנימי שלנו מספיק חזק הוא מושך את הקדושה מה' להתפשט בכל מרחבי החיים.
כך מסר לנו בדברי קדשו מרן הראי"ה זצ"ל באורות התחיה טו:
כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות, וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה, עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח : הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו". והתחום של אלפים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב, כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא
