שיר השירים - המגילה של חג הפסח, מליאה באהבה, חיפוש וגעגוע בין אוהבים. מי היא המלכה שהיית ההשראה של שלמה המלך ? ארצה להציע כאן שזו הייתה דווקא נעמה המונית. נעבור קצת בשטף על המגילה:
1. מיד לאחר הולדת שלמה (שמואל ב' יב, כד-כה), מובאת מלחמת דוד ויואב בעמון וכיבוש עריהם. מסתבר מאוד שמכאן לקח דוד בת לבנו. תוך ידיעה שבעמון נמצא השורש המקביל לו (מסבתו – רות שבאה ממואב) שצריך לצרף למלכות ישראל. השורש של התכונות האלה היה בלוט, אלא בפרידתו מאברהם נשארו עמו וכך מובא במדרש (בראשית רבה לך לך מא, ד): "היה צאן ובקר ואהלים, רבי טוביה בר יצחק אמר שני אהלים רות המואביה ונעמה העמונית, דכוותה קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו', רבי טוביה בר רבי יצחק אמר ב' אוהלים, רבי יוסי ברבי יצחק אמר שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית, א"ר יצחק מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום". והקב"ה אמר במפורש לאברהם שיהיה עליו להברך בשני כוחות אלה וכך מובא ביבמות (סג.): "אמר רבי אלעזר, מאי דכתיב: ונברכו בך כל משפחות האדמה? אמר ליה הקדוש ברוך הוא לאברהם: שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית". ופירש רש"י: "רות המואביה ונעמה העמונית - יצאו מהם מלכים ונביאים נעמה אמו של רחבעם ויצא ממנה חזקיה ואסא ויהושפט דהוו צדיקים גמורים וישעיהו הנביא דאמר מר אמוץ ואמציה אחים הוו".
2. משה רבנו חשב להשמיד כחות אלו בכלל עמון ומואב וה' עצר אותו כמובא בב"ק (לח.): "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה: צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כל שכן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית".
3. דוד שכבר הגיעה מרות המואביה, הבין ברוח קדשו (יבמות עז. ותוס' ד"ה הכא) שעליו לצרף גם את הכח של עמון דרך בנו: "דרש רבא, מאי דכתיב: פתחת למוסרי? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית". ופירש רש"י: "פתחת - שהתרת את הנקבות. נעמה - אמו של רחבעם וממנה יצאו מלכי בית דוד. נפלאותיך ומחשבותיך אלינו - עלי ועל רחבעם בן בני חשבת לטובה כשהתרת את הנקבות".
4. בשיר השירים (פרק א) מתאר שלמה דוד עשיר וחשוב שאהובתו היא עניה, היא לא נראית בת המקום, מצטדקת שהיא שחרחורת ועוד. נראה שהוא רומז לבועז ורות. או לעצמו ולנעמה שכידוע אמנם נפסקה הלכה שעמונית ומואבית יכולות לבא בקהל. אך קמו על כך הרבה עוררין. בעיקר אלו שהתנגדו פוליטית למלכות בית דוד.
5. בהמשך (פרק ב) הדוד מתאר את הרעיה כשושנה בין החוחים והיא משבחת אותו שקירב אותה לבית היין – כבר תיאורים של מלכות. בנוסף היא פונה לבנות ירושלים – כלומר היא לא חלק מהן. אלא שאז יש עיכוב - מאמצע פרק ב (פס' ח) ועד אמצע פרק ג (פס' ה) אין ביניהם קרבה – האהבה לא מתממשת. הדוד מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות והיא מחפשת אותו בשווקים וברחובות. כלומר הוא מתעסק בדברים גבוהים והיא בשווקים, כנראה שיש יסוד רוחני עליון ששלמה מברר לפני שהוא נושא אותה, ובד בבד הוא מברר את פרטי ההלכה – השווקים והרחובות שמרמזים על מו"מ של הלכה. ייתכן והוא מרמז לנעמה שהתשובה ההלכתית הכ"כ פשוטה מצויה דווקא בה – היא כביכול מביאה אותו אל בית אמה ואל חדר הורתה. כלומר השורש הרוחני נמצא בבית האמה – בת לוט שהוציאה יסוד מלכות מאביה וכעת השורש הזה נמצא בנעמה וגם חדר הורתה שהיא עמונית ולא עמוני ולכן מותרת לבא בקהל. ההלכה הזו הייתה כ"כ לא מבוררת בישראל וכ"כ פחדו ממנה שנעמה מבינה שצריך שעת רצון – שהאהבה תחפץ בבנות ירושלים.
6. לאור זאת מובן מכאן מדוע יש שוב תפנית וכעת הדוד הוא המדבר ולא הרעיה – הדוד הוא שלמה בעצמו – הוא אומר מי זאת עולה מן המדבר ומתאר אותה בגינוני מלכות (ג, ו) כלומר הוא מבין שהיא אכן הבירור של ניצוץ המלכות שעלה מהמדבר (כנראה הכוונה לארץ בני עמון ומואב).
אז שלמה צריך ששים גיבורים סביב למיטתו (ג,ז-ח) והכוונה למשמר של תלמידי חכמים (ראה שבועות לה: וברש"י ובחת"ס) שהיה צריך לבצר את ההלכה הזו בישראל. והם ששים המה מלכות – ששים מסכתות של תורה שבע"פ שהיא זו שחידשה את ההלכה עמוני ולא עמונית.
7. מיד לאחר הבירור והביצור של ההלכה שלמה המלך מספר לנו על חתונתו (ג, ט-יא) כנראה עם נעמה העמונית ולכן גם מוזכרת העטרה שעטרה לו אמו – הכוונה לרות שגם כן באה ממואב.
8. שלמה המלך ממשיך (פרק ד) ומתאר את יופיה של אשתו החדשה ואומר לה שכולה יפה ומום אין בה (כנראה הוא בא לסלק איזו מחשבה שכזו שהייתה לאנשים שיש בה מום שהיא עמונית). וכן אחד מהתיאורים ליופיה הוא דימוי למגדל דוד (פס' ד) – כי היא בעצם באה למשפחה בזכות דוד שכבש את עמון והביא אותו.
9. הוא מתאר לה את המהלך שהם עברו – הגן היה נעול וחתום – כלומר ההלכה הייתה בהסתר ולא מקובלת עד שהוא בא לגן אריתי מורי עם בשמי...אכלו רעים שתו ושכרו דודים (ה, א) – בחתונה!.
10. יתכן שפרק ה העוסק בעצלות של הרעיה הוא שאלה של נעמה לשלמה מה יקרה כאשר יחד עם הניצוץ של המלוכה שהגיע איתי מעמון הגיעו גם כוחות לא טובים והממלכה שתקום תנהג בעצלות כלפי ה' ועד שהממלכה תתעשת, כבר יגיעו השומרים וינסו לדחות החוצה את הניצוץ שקלטו בטענה שהוא לא שוה להם אם הוא מגיע לניתוק כזה מה'. שלמה עונה לה שהיא תצטרך להשביע שוב את בנות ירושלים ולבאר להם שוב את חשיבות הניצוץ שבה דווקא ע"י תיאורו של שלמה – שגם הוא מניצוץ כזה הוא צח ואדום – לכאורה הוא לא נראה משלנו אבל הוא דגול מרבבה. לאחר שהיא תתאר להם את הדוד הם ישאלו אותה איפה הוא (ו, א) ואף יבקשו לעזור לה לחפשו. בעצם הם יעזרו לה לזכך את הניצוץ הזה שיחזור לשלמותו של שלמה. בינתיים הדוד שוב יהיה בגלות וגם שם ימשיך ללקט ניצוצות מהגוים הוא ממשיך ללקוט שושנים (פס' ב-ג).
אך שלמה לא עוזב אותה הוא ממשיך לתאר אותה (ו, ד-ט) מצד עצמה כקדושה וטהורה, אך בד בבד מסביר לה את המהות הזו שהדוד צריך לחזור מליקוט השושנים, ולאחר שגם היא ירדה לחפש אותו בגינת אגוז (סוף פרק ו) הוא צריך לקרוא לה לשוב (ז, א) והאהבה ביניהם חוזרת כבראשונה ובשלמות (פס' ב-יד)
11. בנקודה זו נעמה פותחת לשלמה ואומרת לו מי יתנך כאח לי (ח, א) היא מזכירה לו ששורשם הוא כמו של אחים (בנות לוט) שוב היא משביעה את בנות ירושלים להעיר את האהבה שתחפץ (פס' ד) ואכן הוא אומר "אחות לנו קטנה" – כי הוא מצד מואב והיא מצד עמון. הוא רוצה שהיא תהיה כחומה בצורה כדי להעמיד איתה את ממלכת ישראל והיא מקבלת את זה על עצמה.
12. בסוף המגילה מופיעה כרם שהיה לשלמה בבעל המון – רש"י מפרש ירושלים שהיא רבת עם והמון רב – המילים מצלצלות שוב כמו המילה עמון. הוא נותן את הכרם לנוטרים והם מביאים לו אלף כסף – אלף ללמד , כסף לכסוף ... הם מלמדים אותו לכסוף אליה – הם מלמדים אותו את שורשה העליון ומדוע עליו לקחתה, ואז ה' עונה להם כרמי שלי לפני – נעמה היא הכרם שלי של ה'. האלף לך שלמה – אתה תלמד לאהוב אותה, וזה יהיה מאתים לנוטרים את פריו פעמיים מאה – שלמות, למלכות ישראל אחת ממואב דרך שלמה והשניה דרך נעמה.
לסיום נראה שתי נקודות דווקא מתורת הסוד שראו את הכח הטמון בנעמה.
נראה שהדבר הראשון היה הבאת ההלכה מתוך נעם אבל בלי ביטול של האסרטיביות - בעל הדרשה ביבמות שמוסר לנו שבנות לוט כל שורש רוחני שהקב"ה משיב לישראל הוא האמורא רבא. בספר חסד לאברהם לרבי אברהם אזולאי (מעין כ נהר כה) מביא שנשמתו של רבא הייתה כלולה ברכוש של לוט ובנשמתה של נעמה. דווקא תלמידיו של אברהם אבינו שהצילו את לוט שאבו את החלק הראשון אך אברהם לא הומצא את כל הכח ממלך סדום מלבד את החלק של רבא. אולם נותר עדיין חלק בנשמה של רבא שאברהם אבינו לא לקח כיוון שלא הוציא הכת מחזקתו של מלך סדום. וזה הגיע אח''כ בגלגול של נעמה. רבא הוא האמורא שגם מחזק את ההלכה הזו ומבאר שהיה צריך להנחיל אותה גם עי שימוש בכח ואסרטיביות.
דבר שני זה הקשר נמהודק גם בתוך קשיים וטלטלות ששלמה עבר יחד עם נעמה. בספר עשרה מאמרות (לרמע מפאנו מאמר אם כל חי חלק ג סימן ט) מספר שנעמה היא זו שליוותה את שלמה בכל השלב בו גלה מהממלכה:
"צא ולמד מרות המואביה שלא נתקבלה אלא בשעת עניה ומרודיה של נעמי ואז כתיב ורות דבקה בה דוקא לא בשלותה כי המר שדי לי מאד וכן מאלף נשים שגייר שלמה לא נתקבלה מכלן להעמיד ממלכת ישראל אלא נעמה העמונית שנשאת לו כשהיה בדלי דלות ולא חזר למלכותו אלא בזכותה ונמצא כתוב באגדה שאותה טבעת ששם המפורש חקוק עליה ונפתה שלמה לאשמדאי ונתנה לו כדאיתא בפרק מי שאחזו דהשליכה לים הגדול אף על גב דהתם אמרו בלעה אפשר דהדר אפקה ושדי לה אי נמי מאי בלעה העלימה מן העולם סוף דבר זימן הקב"ה דג אחד ובלע אותה ושלש שנים נטרד שלמה בעניותו על שעבר ג' לאוין לא ירבה לו נשים וסוסים וזהב ונכשל בכלן ונטרפה דעתו באבדן הטבעת עד שרחם עליו הקב"ה ונזדמן לפני מלך בני עמון ונעשה לו מלצר ראתהו נעמה בתו וחשקה בו ואביה הגלה את שניהם למדבר שמם למען ימותו מיתת עצמם וידו אל תהיה בם וזימנם הקב"ה לשפת הים ואותו הדג עלה לגורלם ומידה של נעמה קבל שלמה תנחומין שנתנה לו הטבעת בקריעת הדג ותחי רוחו ומנדעיה עליה יתוב ואין ספק שלא החמיץ שלמה מצוה רבתי הבאה לידו אלא תכף ומיד שחזר ונשתפה שם גייר אותה ועדיין היו שניהם עניים מרודים וזכתה יותר מרות שנקראת אם המלך סתם כדאיתא בפרק הספינה ונעמה היא אם המשיח לדעת חז"ל ושמה יעיד על נעם ה' אלהינו כשם שנקראת רות על שם שיצא ממנה דוד שרוהו להקב"ה בשירות ותשבחות".
אם נקח שני חיבורים אלו יחד הרי שההלכה מבטאת את הקשר העמוק ביותר עם ה'. ההליכה יחד בכל מיני מצבים בהם אנחנו רוצים לדעת מה רצונו של בן הזוג. איפה מאוויו, מה הוא מחפש ורוצה. מתי קשה לו והוא זקוק להקלה, וכן מתי הוא זקוק להחמרה על מנת לרומם כבודו רוחו.
את הקשר הזה לומד שלמה מתוך ביתו חמביאו בשיר השירים - השיר שהוא קודש קדשים ומחבר בין רצון בה לאמונה של כנסת ישראל