*מבנה הנפש לאור נגע הצרעת*
*אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים*
המצורע נקרא בראש הפס' בשם מכובד – אדם. אדם נקרא על שם הדמיון. הדמיון באדם יכול להיות גבוה, ובכך הוא מדמה לעליון, אך יכול להיות נמוך כמו אדמה.
איש לעומת אדם הוא מי שנשלט ע"י השכל. אדם מורכב משני חלקים בסיסיים – בשר ועצמות. בבריאת האדם. אדם אמר על אשתו שהיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו. עצם מכוון אל האיש ובשר מכוון אל האישה. בנפש האדם העצם יוצר את המבניות והבשר את החיות – רגש.
הקלקול המוסרי שהדמיון יכול להביא אליו זה בתחום הרגשות - בעור של הבשר. העור זה המפגש בין הפנים לבין החוץ. אם יש נגע בעור זה חוסר תיקון בקשר בין האדם ובין החוץ לכן אחד ממקורות הצרעת הוא קלקול לשון הרע שהוא הקשר החברתי בין בני אדם.
אם האדם מתקן את הקלקול שבו מה טוב. אך אם לא אדם שעובר עבירה ושונה בה היא נעשית לו כהיתר....ואז... *נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן* הצרעת הפכה להיות העיקר והאדם טפל לה. נוצר מצב שהחולה הופך להיות מקרה ומתחיל פגם בעצם האישיות.
תיתכן המשך להתדרדרות.. . *וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא* כעת כבר בטל מהחוטא שם אדם, הוא הפך לבשר בלבד. והמראות שהוא רואה מתחילות להיות אדומות – מידת הדין מתחילה לפעול.
אם תמשיך ההתדרדרות... *אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה* הבשר שבדרך כלל מופיע עליו הנגע הוא איבר ההולדה שהוא כולו בשר ולכן גם ישנו האיסור המפורסם לא למול נגע צרעת. אם כן מדובר באדם שאיבד את ההבנה שיש נשמה מאחורי הבשר וכל התודעה שלו בהתמכרות גופנית.
לעומת כל זאת יש אדם שכלי הנקרא בשם 'איש'. *וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן* הוא מי שהשכל שולט בו, וחטא חטא מוסרי. כעת הנגע הוא לא בעור או בבשר אלא בראש או בזקן. הראש הוא מקום החכמה והזקן הוא ביטוי לחכמה. כנראה שיש כאן קלקול אינטלקטואלי.
*וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא*
הנגעים שבראש נקראים נתק. כלומר החטא האינטלקטואלי הוא הנתק. לשכל יש נטיה לחיות במנותק מכוחות החיים. בשכל האנושי יש שני חלקים: חלק של איש - מופשט וחלק של אישה הפונה אל המעשה. בשלב הראשון יש חיבור בין חלקים אלה, ורק הערכים מפורדים. כל עוד השכל הגברי והנקבי קשורים *וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת בֶּהָרֹת לְבָנֹת* אין טומאה, אבל זה בא לעורר את האדם שיבוא לכהן ויזהר. כלומר הוא נמצא בחיבור טוב בין השכל והרגש, אך כנראה שהוא על גבול הקלקול. אבל... מה קורה אם אדם לא שמר על הגבול ואיבד בדרך את השכל הנשי? *וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא: ְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא: וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ*
כאן מתחילה הנפילה, חלק השכל של האישה אבד כתוצאה מחטא. בקרחת זה בעיה בתת מודע, ובגבחת זה במודע. הפתרון הראשוני הוא ההסגר בו הוא חייב להודיע שהוא טמא. כך הוא לא ידבר עם אנשים אחרים, וכך יהיה חייב לדבר עם עצמו ולברר לעצמו במה חטא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה