חיות המאמר / עקב תש"פ

 כתוב בפרשתנו - "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"

השפת אמת בשם האריז"ל מסביר את הפסוק כך "כי על מוצא פי ה' *שבלחם* יחיה האדם"👈🏽 שחיות מאמרו ית' שיש בתוך המאכל הוא חיות אל הנפש, והגשמיות אל הגוף.

בכל מעשה יש רובד עמוק יותר שמשתקף ומשפיע על עולמנו הנפשי. חשוב להבין כמה הרובד הזה מוחש לנגד עינינו. שנראה אותו, נתייחס אליו, וניתן לו מענה. כך כל חלק בנפש שלנו מקבל את המענה הנכון לו, וממילא כל מעשה שלנו הוא מעשה גדול הראוי למקום בריא וטוב.

ואהבת / ואתחנן תשפ

אנחנו עומדים לקראת שבת פרשת ואתחנן וטו באב. בע"ה שנבנה זו תזכה בתים רבים לקום בצורה מדוייקת ובריאה.

בתורת הנסתר ישנו מושג הנקרא - תורת הנסירה. בראשית האדם - אדם וחוה היו גוף אחד אך גב אל גב - ללא מפגש.. הקב"ה הפיל תרדמה על האדם וניסר אותו כך שנוצרו שתי ישויות נפרדות שיכולות ליצור מפגש מתוך בחירה.

 על פי תורה זו אפשר להבין את המילה ואהבת בפרשת השבוע. האות וא"ו היא ואו ההיפוך המציינת מאורע שצפוי להתרחש בעתיד.

כלל בידינו - שהטהרה תחילתה בפירוד אך סופה בחיבור. רק מתוך נסירה - פירוד שקיים בהתחלה. שמרגישים את החוסר אחד של השני אפשר להגיע לחיבור אמתי ולאהבת אמת מתוך בחירה. 

כך שאין כאן ציווי על אהבה אלא תוצאה טבעית של הבנה שצריך להתהפך ממצב של גב אל גב ולהפנות פנים אל פנים להסתכל בעיניים במקום הכי עמוק ופשוט לאהוב.

בדומה לכך יש מימד של נסירה וחיבור בין חלקי העם. וההבדל בין זה לבין זוגיות הוא שהנסירה והחיבור מתמידים כל הזמן.

ובזוגיות זה שתי פעימות של החיים

אי אפשר לאדם להפרד מדבקות האלוקית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה אור ד' אלוקי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד. האפשרויות לדבר "גבוהה גבוהה", על דבר שמד, על דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית, "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך". החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד ע"י הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, ותורה חוזרת ללומדיה, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך

דיאלקטיקה של חזון / דברים תשפ

דיאלקטיקה של חזון - שבת חזון ופרשת דברים

הגמרא (יומא נד) מספרת על רגע החורבן שבו נכנסו מואבים להיכל והוציאו משם את הכרובים וטענו לעולם - תראו! היהודים שכל הזמן טענו שהם לא בקטע של גילוי עריות ויש להם קדושה מיוחדת...הנה התגלה שבתוך המקום הכי קדוש להם יש שני פסלים בדמות נער ונערה מעורים זה בזה...

היהודים שהתייאשו להסביר לגוים ענין זה בטח ברגע החורבן הרגישו בעצמה קשה את חילול השם שנעשה...

אך שימו לב...

כלל בידינו שכאשר הקב"ה כועס על עם ישראל הכרובים מונחים בצורה של גב אל גב... ואילו כאשר הקב"ה ביחוד עם עמו הכרובים מעורים זה בזה...

אם כן בשעת החורבן..בכעס הכי גדול...הכרובים מעורים זה בזה!!!!

החורבן והגאולה מכילים בתוכם מורכבות קשה...אני אוהב וכועס... מיישב ומחריב... רוצה בטובתי אך נופל...

איך מתקנים את זה? 

התיקון הכולל הוא ההרמוניה... היכולת להכיל ולהציב גבול בלי לשבור את הכלים.. לשוחח...לאהוב ולמסור נפש על האהבה...להפנים את האחדות שצומחת דווקא מהשוני...אני אוהב באמת את השונה ממני ורוצה בטובתו..רוצה שנהיה יחד ונפרה אחד את השני...

אולי זו הסיבה שהקבה נותן לנו להרגיש מורכבות חדשה לבד ויחד כל כך לבד מצד אחד - מלחמות התשה בחוץ ובפנים האומה.... מלחמות שלא חלמנו שנצטרך להלחם עליהם...תופעות הזויות...

ומצד שני מלא ביחד...כלכלה צבא ומדינה מהחזקות והיציבות בעולם...עולם תורני עשיר בכמות ובאיכות שמעולם לא היה...

והגם שאכלנו ושתינו חורבן ביתך הגדול והקדוש לא שכחנו....

בברכת המזון של שבת חזון זה בולט...

אנחנו חיים את המציאות הזאת יום יום...איך נשכח? ומכאן נעבור למורכבות הבאה - לבנות כשמושא האהבה הורס... ודווקא מתוך ז  לחמד אותו לבנות.🇮🇱🇮🇱. ואפר שגח זו מורכבות גאולתנו שבידינו היכולת והכח לבנות ולהגשים ויחד עם זא  מרגיש שזה רחוק.

שבת מבורכת. בתקווה לבנין בית המקדש במהרה בימינו ועל ידינו💎

ויחנו במקהלות / מטות - מסעי תשפא

עולמיני היקר מוצף גם בקשיים וחרדה. האדם עובר במסע חייו המון חוויות על רצף הקושי. חלקם קושי סביל וחלקם קושי שנגרר למסע חייו.

מ"ב מסעות עוברים עם ישראל. הפרשה מתארת מהיכן נסעו והיכן חנו. שלב מסיעם במסעות מתואר -

"ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה. ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות".

מה רומזים מקומות אלה?

בפירושו של המהר"ם לתורה הוא ניעזר כדרכו במספר הפעמים שהמילה מקהלות מופיע במסורת -

במקהלות - פעמיים במסורה מתרי לשני (בפעמיים הסמוכות בפרשתנו) והשני במקהלות ברכו אלהים. היינו דאמרן במקום גילה שם תהא רעדה. דילפינן לברכת חתנים בעשרה: ר' אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים וגו'. היינו ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות, במקום גילה דהיינו במקהלות ברכו אלהים תהא רעדה חרדה.

כדי להגיע לאיזון שבין הגילה לרעדה. למקום היציב בחיים שבו אתה יודע להתמודד עם אתגרי מסעות החיים אתה נדרש לברכת חתנים. להקמת משפחה למקהלות - קהילה מחברת ותומכת שתסע מהחרדה ותחנה אותך בקהילה. ואז למפרע החרדה מתאזנת עם הגילה ונשארת רק רעדה - מעין רושם שיוצר תזוזה בחיים אבל שומר על חיבור חם ותומך