דיאלקטיקה של חזון - שבת חזון ופרשת דברים
הגמרא (יומא נד) מספרת על רגע החורבן שבו נכנסו מואבים להיכל והוציאו משם את הכרובים וטענו לעולם - תראו! היהודים שכל הזמן טענו שהם לא בקטע של גילוי עריות ויש להם קדושה מיוחדת...הנה התגלה שבתוך המקום הכי קדוש להם יש שני פסלים בדמות נער ונערה מעורים זה בזה...
היהודים שהתייאשו להסביר לגוים ענין זה בטח ברגע החורבן הרגישו בעצמה קשה את חילול השם שנעשה...
אך שימו לב...
כלל בידינו שכאשר הקב"ה כועס על עם ישראל הכרובים מונחים בצורה של גב אל גב... ואילו כאשר הקב"ה ביחוד עם עמו הכרובים מעורים זה בזה...
אם כן בשעת החורבן..בכעס הכי גדול...הכרובים מעורים זה בזה!!!!
החורבן והגאולה מכילים בתוכם מורכבות קשה...אני אוהב וכועס... מיישב ומחריב... רוצה בטובתי אך נופל...
איך מתקנים את זה?
התיקון הכולל הוא ההרמוניה... היכולת להכיל ולהציב גבול בלי לשבור את הכלים.. לשוחח...לאהוב ולמסור נפש על האהבה...להפנים את האחדות שצומחת דווקא מהשוני...אני אוהב באמת את השונה ממני ורוצה בטובתו..רוצה שנהיה יחד ונפרה אחד את השני...
אולי זו הסיבה שהקבה נותן לנו להרגיש מורכבות חדשה לבד ויחד כל כך לבד מצד אחד - מלחמות התשה בחוץ ובפנים האומה.... מלחמות שלא חלמנו שנצטרך להלחם עליהם...תופעות הזויות...
ומצד שני מלא ביחד...כלכלה צבא ומדינה מהחזקות והיציבות בעולם...עולם תורני עשיר בכמות ובאיכות שמעולם לא היה...
והגם שאכלנו ושתינו חורבן ביתך הגדול והקדוש לא שכחנו....
בברכת המזון של שבת חזון זה בולט...
אנחנו חיים את המציאות הזאת יום יום...איך נשכח? ומכאן נעבור למורכבות הבאה - לבנות כשמושא האהבה הורס... ודווקא מתוך ז לחמד אותו לבנות.🇮🇱🇮🇱. ואפר שגח זו מורכבות גאולתנו שבידינו היכולת והכח לבנות ולהגשים ויחד עם זא מרגיש שזה רחוק.
שבת מבורכת. בתקווה לבנין בית המקדש במהרה בימינו ועל ידינו💎
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה