*עלה א-להים בתרועה ה' בקול שופר*
מי עלה? מסתבר שזה לא כל כך פשוט...
לפי המדרש זה הקב"ה. כאשר הכוונה היא שעם השמע קול התקיעה, ה' עובר מכסא דין לכסא רחמים. ואז יש תקבולת פשוטה בפסוק. כמו לומר עלה א-להים בתרועה כלומר עלה, עמד ממידת הדין בליווי קול התרועה. לאחר מכן התיישב בשם הויה על כסא רחמים בליווי קול התקיעה.
אולם עולה מכך שאלה. מדוע התרועה מיוחדת לעליה ממידת הדין, ומדוע התקיעה (הפשוטה היוצאת מהשופר) מיוחדת לישיבה על כסא רחמים?
בנוסף, בעוד "עלה" מובן כיצד מכסא דין, אין בחלק השני של הפסוק דבר שמציין ישיבה על כסא רחמים.
במדרשים אחרים (כדוגמת מדרש כתפוח בעצי היער) לבאר שאין כוונת המילים "עלה א-להים" לקב"ה אלא למשה. או כשיטת הרד"ק שהכוונה בפשט הפסוק לארון הברית.
*האם יש קשר בין פרשנויות אלה?*
בזוהר מובא שרבי יוסי עמד לפני רשב"י ודרש את הפסוק עלה א-להים בתרועה פעם על הקב"ה ופעם על משה רבנו. כששאלו החברים לפשר ההצעות המרחיקות לכת מבחינה אמונית. ענה רשב"י שדבריו אמת גמורה רק שיש שני צדדים למציאות הזו.
הצד של מידת התפארת העליונה הנאחזת בפרשנות שמדובר על הקב"ה והצד של המלכות - עולם המציאות הנאחז במשה רבנו.
שני הגילויים האלה מתבטאים למעשה בארון הברית שמשתקף מעולמות העליונים להשראת שכינה בעולם שלנו.
אם כן - *עלה א-להים בתרועה* זה העליה של עם ישראל המתבטא במשה רבנו (שורש כל נשמות ישראל) ומתבטא גם בשבירת הקול בתרועה המסמלת את זה שהקב"ה גם מלא כל הארץ כבודו אך בד בבד גם מפסיק את קולו כביכול על מנת שאנחנו נשמיע את קולנו
ומתוך זה מתברר - *ה'* , שלמות הגילוי הא-לוהי. מלכותו ותפארתו בשיא עצמתה ועליוניותה. כתר המלוכה - *בקול שופר*. חד ברור ללא עצירות, הוא המשפיע והמחולל של הכל.
(ממילא מובן למה "עלה" מופיע רק פעם אחת בפסוק. יש כאן עליה מתמדת תובנה שמגיעה בהתחלה משברי המציאות - מידת הדין אל מציאות אף גבוהה ממנה שצריך להמשיך לעלות אליה שם ה' שיושב על כסא רחמים).
גם בפרשת נצבים - עם ישראל ניצב לפני ה' א-להיו. כאשר בפועל המדבר הוא משה והמעמד נעשה למול ארון הברית (ראו ראב"ע ורמב"ן) - אלו חלקי המפגש האיתנים והטבעיים ביותר לעם ישראל.
שנזכה לשנה מליאה בהמלכת ה' וגילוי רצונו והופעתו אלינו. להשבת הנבואה, הסנהדרין, ומלכות בית דוד יחד עם בנין בית מקדשנו.
*שנה טובה ומתוקה*💎
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה