משיב רוחו של דוד

בתהילים מזמור ס מתאר דוד המלך קרב מאוד מורכב -

*{א}לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת מִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד*

רש"י מביא מדרש שושן אלו הסנהדרין שמשלוח לשושנה שהם מסרו עדות - פסק הלכה ליואב שר הצבא של דוד. יואב נתקל בבעיה מוסרית. צבא ארם טוען שיואב וצבא ישראל אסור לתקוף אותו בגלל הברית שכרת יעקב עם לבן. השאלה נשלחת לדוד המלך שגם לא יודע מה לעשות ונועץ בסנהדרין. תשובת הסנהדרין ברורה. כיוון שארם חצו את קו הגבול והפרו את השבועה, הלחימה בהם מותרת.

*{ב}בְּהַצּוֹת֨וֹ ׀ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ וְאֶת־אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֤שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת־אֱד֣וֹם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף׃*

המלחמה הזו מצוירת בספר שמואל ב, בפרק ח. בתחילת הספר דוד מבסס את מלכותו ונוקם ברוצחי שאול וזרעו. הוא מייחס כבוד רב לשאול למרות שרדף אותו. לאחר שה' מסרב שדוד יבנה את בית המקדש,  מבין דוד שעליי לבסס בטחונית ומדינית את ממלכתו. הוא יוצא למסע כיבושים הוא מכניע את פלשתים וכובש את מתג האמה (פסוק א) המפרשים נחלקו האם הכוונה לחבל הארץ של הפלשתים הכולל את גת ובנותיה (כמובן מהפרשיה המקסימה בדברי הימים א'פרק יח), או שהוא כבש והרג את הצמרת המדינית וע"י כך השתלט על מרחב רצועת עזה. המתג מציין סממן מלכות שאותו דוד כובש. בפרקי דרבי אליעזר מובאת סוגיה דומה לצורך בהסכמה מוסרית בעקבות הסכמים קודמים

*ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלשתים, ראה אותם שהפכו פניהם ממנו, יצא מהם בשלום והלכו אחריו אבימלך וכל גדוליו, אמר להם הפכתם פניכם ממני ועכשיו באתם אלי? אמרו אנו יודעים שהקב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות הללו, כרות עמנו ברית שאין ישראל יורשין את ארץ פלשתים, _מה עשה יצחק, לקח אמה אחת ממתג חמור אשר היה רוכב עליו, ונתן לו לאות שיהא ביניהן ברית שבועה_, וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים, ולא היה יכול ליכנס מפני ברית יצחק, עד שלקח מהם אות ברית שבועת יצחק, שנאמר ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים*

המלכות הפלישתית באה לידי ביטוי בכלי הנהגה שנתן יצחק לאבימלך. כלי מאוד פשוט שת עבודת אדמה. אבל הכלי הזה מייצג מלכות בשטחי ארץ ישראל. דוד המלך נצרך לכבוש אותו ולהבין שהוא מהותי לכיבושיו. לאחר מכן ממשיך להכות את מואב כשהוא מתאכזר אליהם מאוד המפרשים מסבירים שהם ניצלו את בריחתו של דוד משאול על מנת להרוג את הוריו (דור המקימים) וכעת הוא משיב נקמתו מהם. תוך כדי הלחימה הוא נכנס לחזית נוספת מצפון שם הוא פוגש את מלך צובה ומלך ארם (לבנון וסוריה). נראה שזו החזית היחידה. אבל מהמשך המזמור בתהילים נראה שהמצב היה מורכב יותר. דוד המלך בוכה לה'

*{ג}אֱ֭לֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֝נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵ֥ב לָֽנוּ׃ {ד}הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה׃ {ה}הִרְאִ֣יתָה עַמְּךָ֣ קָשָׁ֑ה הִ֝שְׁקִיתָ֗נוּ יַ֣יִן תַּרְעֵלָֽה׃ {ו}נָ֘תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה׃*

המלבים מתאר:

"וכפי הנראה פרצו האויבים תחילה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות וזה היה סיבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן היו סמוכים אליהם ובאו לעזור לאפרים שלכם היה בגבולם ונצחו את האויבים".

האמת שלאור החיבור עם הפרשיה בספר שמואל.  נראה דווקא דכמוא ס גם היום. הפרצה בשבי הייתה ע"י פלשתים. וכמו שאומר דוד בהמשך עלי פלשתים התרועעי - ששם הןא לא הכניע אותם עד הסוף ודווקא מכל ישראל באו לעזור לדוד במערכות המפוזרות מכל כיוון. כאשר התפתחה עוד זירה נוספת לצפון (ארם ונהר פרת) והדרום והיא הזירה הפנימית של השומרון בשכם וסביבותיה. כך גם מתואר ע"י יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים ספר שביעי. פסקה 74) שהצבא הפלישתי הכיל לוחמים רבים ממדינות שונות והסירה הייתה מורכבת: "חלק מהם הרג וחלק הניס מנוסת חרב. ואל תחשוב שדל היה צבא הפלשתים שבא על העברים ותסיק עקב תבוסתם המהירה שלא הראו איזה מעשה מפואר וראוי להשאר לזכרון על פזיזות ורפיון מצדם. להפך, עליך לדעת שסוריה כולה ופויניקיה ונוסף לאלה עמים אחרים, רבים ואוהבי קרבות, יצאו אתם לצבוא צבא ולקחת חלק במלחמה"

נמשיך במזמור בתהילים:

*{ז}לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי: {ח}אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶ֫עְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃ {ט}לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי׃ {י}מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי׃ {יא}מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃*

יש לציין שכל הקרבות האלה קורות אחרי שדוד המלך כובש את ירושלים ממש לאחר מות שאול ומולך בה (לחלק מהשיטות  ממש מולך , שיטות אחרות במפרשים מתארות שאלה קרבות מקבילים . אם כן יש זירה רביעית בתוך ירושלים).

דוד מתאר את התחושה המורכבת שמצד אחד עם ישראל חש נטישה מה' , אך בשוך הקרבות הוא מגלה את יד ה' נטויה ועושה את החיל בקרב. יתר על כן כל עם ישראל התאחד מכך ונלחם בשם ה'. דוד נלחם גם באדום- גבול חוף ים סוף שליד אילת ומסדר גם שם את הגבול.

*{יב}הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃ {יג}הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָם׃ {יד}בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃*.

החיבור של כלל ישראל בזמן המלחמה ישב ככהנ על הרדיפות שהיו לשאול אחרי דוד. האויב חש שבזמן הזה עם ישראל חלש וניסה דווקא שם לתקוף אותו. את המציאות הזו מתאר דוד. הגרא (הובא בדעת מקרא שמוא"ב ח, ג עמ' שפט) מסביר שדוד שמר על כיבושיו של שאול והשלים את מלאכתו שנלחם נגד מלכי צובה. במזמור לפני כן (נט) מתואר תפילת דוד כאשר צבא דאול מכתר את הבית שלו להמיתו. ובכל זאת הוא מכוון תפילה שלימה על מפלת הגויים. הוא יודע שמחלוקת בעם ישראל תביא את הגוים לפעולה קדה ואכזרי  נגד ישראל ועל כן הוא מתקן תפילה מיוחדת נגדם, אע"פ שהא במצב אישי מאוד מורכב מול ממלכת שאול.

הרמחל במאמר הגאולה (חלק ב) כותב:

*וצריך שתדע כי על זה הענין כתוב "ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה" והוא סוד הפורפירא ששם נרשמים הרוגי מלכות*

הפורפירא זה הגלימה שמסמלת מלכות שלקח יעקב מעשו. כלומר את האחריות המדינית על העולם. יש מעבר בתוך המלכות הזו ממשיח בן יוסף למשיח בן דוד. בתוך הפורפירא רשומים הרוגי מלכות. עץכעיח דימוי המשורר למגש הכסף שעליו נתנת מדינת ישראל

*כי חילם יתעורר בזמן ההוא לעשות המעשה הזה עם המשיח בן יוסף וגם להעלות הטוב הזה שאמרתי לך ואז ימחץ ראש שהוא ס"מ.*

בספר קנאת ה צבאות (חלק ב עמ קג) מסביר שלמשיח בן יוסף יש חוב כפרה על תיקון יסוד של עשר טיפות שיצאו ממנו מול אשת פוטיפר. את החוב הזה מתקנים עשרת הרוגי מלכות. ובגאולה הם פועלים עם משיח בן יוסף את הגאולה ובעצמם מתקנים את היסוד.

*ועל זה הענין נאמר "ה' יחתו מריבו" והם שנים - ס"מ למעלה וגוג תחתיו למטה. ובתחילה יקשה ליבם וניחם להתחזק בנפשם ולחשוב כח לעצמם כאשר עשה לפרעה במצרים אבל אחר כן ברב גבורותיו יחיתם ויפילם*

משיח בן יספוג מכה קשה בעת התיקון שלו , יהיו לו הרוגי מלכות. המתקפה כלפיו תהיה מכח של עמלק שיחשוב בחוצפתו ובגאוותו שהוא מסוגל להשמיד את משיח בן יוסף. אך משיח בן יוסף ינצח אותו למרות שהמכה הייתה נראית מפלה של ישראל -

*ו"יחתו" לשון ירידת נפילה היא כמו "וברגע שאול יחתו". והאמת כי הנה הם יתאמצו לעלות כאשר אמרתי אך בכח הגבורה החזקה יכנעו ויפלו למטה. והנה בראשונה "עליו בשמים ירעם" וזה מורה שמדבר על הענין הזה. כמו שכתוב "יושב בשמים ישחק". ונמצא באמת שעליו בשמים ירעם" הוא הפלת ס"מ מלמעלה ו"ה' ידין אפסי ארץ" למטה. ואז "יתן עוז למלכו" הוא משיח בן יוסף, יתן עוז כי לא יחלשו תחת ארמילוס הרשע. "וירם קרן משיחו" הוא משיח בן דוד התיקון בשלמות*

הקרב הזה יקדם את משיח בן דוד שמטרתו תהיה קרבה גדולה למשיח בן יוסף,  הצלחת החיבור עמו והגעה למצב שהשיח ביניהם מושלם ברמה שאחד עודה את רצון השני-

*ובאמת כי שני המשיחים נקראים במשל שתי קרנים כי מן הנצח וההוד הם שהם שתי קרנים. אך משיח בן דוד הוא הראשון במלכות ועל כן אמר וירם קרן משיחו כי קרנו רמה מקרן משיח בן יוסף בסוד מי בראש? בן ישי בראש כי כך צריך לפי המדרגות. והטוב הגדול יותר שיהיה לישראל הוא סור הקנאה ואפלות היצר הרע כי בהכיר כל אחד את מקומו לפי המדרגה היה יהיה זה למעלה וזה למטה ואף גם זאת אין קנאה ואין שנאה כי כך הסדר לפי המדרגות. וכחשיבות זה העליון חשיבות  זה התחתון. בהיות כל אחד מרכבה למאורות העליונים איד על מקומו ואין יוצא מגבולו ממאורות העליונים*

ואז מגיעים למעלה העליונה והמיוחלת:

*ונמצא משיח בן דוד הראשון במלכות בסוד המלכות ממש ומשיח בן יוסף בסוד ויוסף הוא השליט על הארץ. _ואין בן דוד עושה רק מאמר בן אפרים ובן אפרים רצון בן דוד הוא עושה_ ולכן אמר והיו לאחדים בידך והוא ענין עמוק מאוד ואורך מאוד ודי בזה למי שיש לו לב לדעת ועיניים לראות והבן היטב.*