בסוף פרשת וזאת הברכה שקראנו בשמחת תורה (דברים לד, א-ג) כתוב:
וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. *וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר*
התרגום יונתן בן עוזיאל מבאר ומרחיב מה ה' הראה למשה:
*ואת הנגב* - וְיַת מְלִיךְ דָּרוֹמָא דְמִתְחַבֵּר עִם מְלִיךְ צִיפוּנָא לְחַבְּלָא יַתְבֵי אַרְעָא וְעַמּוֹנָאֵי וּמוֹאֲבָאֵי יַתְבֵי מֵשְׁרָא דִּמְעִיקִין לְהוֹן לְיִשְרָאֵל (=ואת מלך הדרום שהתחבר עם מלך הצפון לחבל ביושבי הארץ. ועמונים ומואבים יושבי המישור שמציקים לישראל)
*ואת הככר בקעת ירחו* - וְיַת גַּלְוַות תַּלְמִידֵי אֵלִיָהוּ דְגַלַן מִן בִּקְעָתָא דִירֵיחוֹ (=ואת גלות תלמידי אליהו שגלו מבקעת יריחו)
*עיר התמרים* - וְיַת גַלְוַות תַּלְמִידֵי אֱלִישָׁע דְּגָלוּ מִן קִרְוַות דִּקְלַיָּא עַל יַד אֲחוּהוֹן בֵּית יִשְרָאֵל מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין (=ואת גלות תלמידי אלישע שגלו מעיר הדקלים על ידי אחיהם בית ישראל מאתיים אלף גברים)
*עד צער* - וְיַת עָקַת כָּל דָּר וְדָר וּפוּרְעָנוּת אַרְמַלְגּוֹס רַשִּׁיעָא וְסִדְרֵי קְרָבָא דְגוֹג וּבְעִידַן צַעֲרָא רַבָּא הַהוּא מִיכָאֵל יְקוּם בִּדְרָעָא לְפָרוּקָא (=ואת צרת כל דור ודור ואת פורענות ארמלגוס הרשע וסדרי הקרב של גוג. ובזמן הצער הגדול ההוא יקום מיכל בזרוע להושיע)
אפשר להבין שהוא מדבר על חזית דרומית וצפונית שנפתחת. כאשר יש הצקות משתי חזיתות פנימיות.
החזיתות האלה נפתחות על שני גלויות שקורות בתוך הארץ. אחת מיריחו והשניה מעיר התמרים כאשר זו האחרונה מתוארת שנעשית על ידי אחים יהודים.
הדבר הזה גורם לצער גדול ויהיה בו מעין סדרי הקרב של גוג ומגוג, ומתוך הכאב והצער הזה יקום מיכאל (שר ישראל, המייצג של כנסת ישראל בשמים) בזרוע לגאול.
בשמחת תורה שיא הרגע שבו אנו מרימים את המלכות חזרה לרצון העליון. מאחדים את הכלה של כנסת ישראל עם הקב"ה בחתונה נפלאה שהיא רק שלנו. קבלנו מכה קשה. זדים פרעו את החתונה וחיללו את כבודה של המלכה.
אבל לא אלמן ישראל.אנו מבקשים מה' להשיב את הרוח. בין במובן הפיזי ובין במובן הרוחני. להשיב את רוחו אלינו כמאמר מלכנו דוד. השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. אנו מבקשים לנקום את כבוד ה' וכבוד אומתנו שחולל ולחזור לשים את הכתר לראשה של המלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה