יום שבת, 27 בפברואר 2021

שתשרה שכינה / פקודי תש"פ

*וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אתם משה*

ומה בירך אותם? רשי מביא את הברכה

*יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם*

כמה פשוט וכמה נצרך. אנחנו בונים דבר, משקיעים בו, והוא מלא באידיאל.

הרב קוק (קובץ ו פסקה רעו) מסביר שברכת משה כוונה ליסוד השלום שגורם לנעימות ושמחה אמיתית שבכל מעשה

*במחשבות הגדולות הכלליות מתגלה הנועם העליון של עולם הבא, אור הבינה. וברעיונות ועצות המוסר וההדרכה המדותית, וכל פרטיה של תורה, מתגלה זיו השלום, והשפעת הטוב המיסד עולם, ומכינו להיות עומד וחי, בחיי היחיד ובחיי החברה, בחיי שעה ובחיי עולם. והיינו דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. וצדיקים הולכים תמיד מחיל אל חיל, מדרך לנתיב, ומטיילים מנתיב לדרך בעילויים, וטועמים את הנועם בכל עדניו, ומתענגים על רוב שלום, ועולים מן השלום, והמנוחה שבאה לרגליו, אל הנועם, ומרבים נועם בעולם הרוחני ובחיי הנשמות, ושלום בעולם המעשה ובחיי הגויות.*

*ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ומה מונח בתוך הכלי ההוא, עצם הברכה, ומה היא עצם הברכה, זהו הנועם, ברכת משה שברך את עושי המשכן, כאשר הביאו אליו, וראה שעשו ככל אשר צוה ד' אותו, ומה ברכה ברכם, ויהי נועם ד' אלהינו עלינו, וכן אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם. והיא שכינה העליונה, אוצר הנועם, רחובות הנהר, מקור התורה בכל נועמה. הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים.*

זוהי בעצם תפילת משה שהביא דוד המלך בתהילים (מזמור צ) המסתיימת במילים ויהי נעם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו....

שכל מעשינו יהיו מליאה ברכה של שלום ונעימות ונרגיש בהם את מקור התורה

יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו

מילוי נכון של המסגרת / תצוה תש"פ

בפסוקי החושן יש ביטוי מעניין

" *וּמִלֵּאתָ* בוֹ *מִלֻּאַת* אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד: וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם: וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה: וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ *בְּמִלּוּאֹתָם* "

רש"י מפרש שהרבן צריכה להיות במסגרת מדוייקת -

"ומלאת בו - על שם *שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן, קורא אותן בלשון מלואים* משבצים זהב - יהיו הטורים במלואותם, מוקפים משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן, *זהו לשון במלואותם, כשיעור מלוי עביין של אבנים יהיה עומק המשבצות לא פחות ולא יותר".*

לעומתו הרמב"ן סובר אחרת שהמסגרת דווקא לא תהיה מדוייקת על מנת לראות את בליטת האבן בטבעיותה. ואת ענין החזקתה נפתור ב'שפצור'....

"אבל הוא כדברי אונקלוס שתרגם מרמצן, *והוא שעשו מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן* , מלשון חכמים ומפקי ליה ברמצא דפרזלא כגון דבזעא ברמצא דפרזלא *וכן יעשו גם היום בכל אבן יקרה בטבעות כדי שתתראה מכל צד ולא יטמן יפיה והדרה בתוך הגומא".*

כדרכה של תורתנו הקדושה היא מתיגה צדדים שונים של קודש במציאות. וכך גם במתיאות החינוכית

לפעמים צריך לנהוג בגבולות ברורים ולעצב את הילד, ולפעמים צריך לשים את היופי הטבעי שלו ורק לאחוז בגבולות קצרים שמאפשרים את הפיתוח שלו.

שבת מלאה וממלאת שלום

יום שישי, 19 בפברואר 2021

כשרון ההנעה של משה רבנו לתרומה / תרומה תשפ"א

💎 *כשרון הנעה לתרומה* 💎

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה; מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי."

בדרך כלל הקבה אומר למשה מה צורת הפעולה. למשל לקחת עץ ולהמתיק מים. למוות יד, להרים מטה וכו'. נדבה אמורה לבוא מהלב, אי אפשר לצוות עליה. הקב'ה נותן למשה רבנו לבחור את הציר ללבם של ישראל. הרב יהודה ליאון אשכנזי למד שכאן מתגלה הכישרון הייחודי של משה רבנו במסירת התורה כְּחוק. עליו להנחיל מערכת ערכים, חיצונית לאדם ונשגבה מהרצון האנושי, באופן כזה שהאדם יקיים אותה מתוך "נדבת לבו" – מרצונו, שיעשה את "רצון ה' כרצונו". זהו התנאי לקיום אמיתי של מצוות התורה. וזו כוונת המדרש (שמות רבה לג בתוספת ביאור)

*ויקחו לי תרומה - הדא הוא דכתיב תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. דרש רבי שמלאי: אל תקרא מורשה דהיינו: דבר שאחרים מעבירים לאדם בהורשה, אלא ירושה דהיינו: נחלת אבותיו.*

משה רבנו מסוגל להפוך את התורה מאֲמָנָה המגדירה מהי זהות ישראל, לעצם זהותו הפנימית של ישראל.

מהי הדרך בה בוחר משה? הוא מבחן את הציווי המיוחד "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". שהפניה צריכה להיות לחיבור המיוחד שיש לכל פרט לכלל האומה. חיבור שהוא מבקש מהם למצוא בתוכם - מאיתם -
 קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַה:, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ. כך מתגלה שהתורה הגדולה היא הבנת עם ישראל את עצמו מתוך פרטיו וצתות הכלל כולו

הרב קוק (שמונה קבצים ב שסא) ניסח זאת כך:

 *הנשמה ההולכת ומאירה בבעלי היצירה הרוחנית, צריכה היא להתאחד באוצר החיים המנוחל ממורשת קדומים, ששם מונחת היא נשמת הנשמה של חכמת עולמים, וצדקת עולמי עד של כל הדורות, הזמנים והתקופות, גם יחד. התגלות של הנשמה האישית בתוך נשמת הכלל כולו, היא העובדה של התאחדות הכשרון הפרטי עם אורה של תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב.*

בבואנו לתרום מתוכיותנו לכל האומה. אנו מגלים תורה גדולה של נשמות יקרות וחיבור עצום ביניהם

💎שבת שלום

יום שבת, 13 בפברואר 2021

לתרום לתרום לתרום / תרומה תש"פ

לתרום...ולתרום...ולתרום...
לתרום למדינה..לתרום לחברה...לתרום לעם ישראל...לתרום לארץ ישראל ועוד 

כל חיינו ברוך השם מלאים בתרומה ונתינה.

אבל התרומה הזו רצופה קשיים...בין מצד המקבל ובין מצדנו... מה מחזיק אותנו בעשיה? 

כותב הראי"ה באורות הקודש - הדבקות הכללית (ד, ג)-
 וכל מה שבאה ההופעה האלוקית ע"י ברירה יותר עמוקה, ע"י מלחמה יותר כבדה. ע"י נסיונות יותר קשים, ע"י דחיות יותר מרובות של כל סעיפים בודדים וזרים, הרי היא יותר מתבלטת, יותר מתעצמת, יותר מאירה את החיים ואת העולם, ויותר מהדרתם אח"כ בכל פאר כלילותיה.

הוא מדייק את דבריו :
 *אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שברו על ד' אלוקיו, ניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו בגין יקרא דקוב"ה* (נח להם לצדיקים לשבור עצמם בשביל כבודו של הקב"ה), *אל תקרי שברו* (שין שמאלית כמו ס) *אלא שׁברו*

כל התרומה של חיינו שואבת מהמקור הראשון שברא את העולם...וכשזה שם זה נטול בא מאהבה אמיתית. כזו שרוצה באחדות וטובת העולם ולא מונעת מהאינטרס.
שם אתה מוכן לנשוך שפתיים כשקשה ולהמשיך...

המקור של הרב קוק נמצא בזוהר פרשת ויקהל שם ממשיך הזוהר ודורש "קחו מאתכם תרומה" - אתם התרומה!! מתוך נפשכם היא באה וכך מובא (בתרגום):
בא וראה בזמן שאדם מסדר רצונו בעבודת בוראו. אותו הרצון מתפשט בלב ובאברי הגוף וכשרצון הלב והאיברים מתחבר הוא משרנ את אור השכינה לגור עמו. ואותו אדם מקרא חלקו של הקב"ה וזו הכוומה קחו מאתכם תרומה שאתם החלק של השכינה ממש

בדומה לזה כותב המגיד ממעזריטש (דברות המגיד תרומה א):
*ויקחו לי תרומה - לי לשמי. רצה לומר שיתרומם ויתגדל שמי על ידכם וזהו דווקא מאת כל איש ממי שהוא כל איש*

"כל" זה הרמז לכנסת ישראל. דווקא מאדם שמחובר לכלל ישראל מתגדל שם ה"

שבת שלום 👍🏾👍🏾👍🏾👍🏾

אורות התשובה / פרק ג

פרק ג חותם את הספר המקורי של אורות התשובה שאותו חיבר הרב קוק בעצמו. שאר הספר כמו רוב תורתו של הרב לוקט מפנקסים שהוא השאיר

2 סוגי תשובה:
1.  *יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא

מדובר שאדם יודע במה חטא או נפל וזה מפריע לו. מה יעשה כעת? יחסית פשוט

ונפשו מטפסת ועולה. עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאד לנפשו הנהלאה, והוא הולך ומתרפא. וזהרי אורה של שמש החסד, חסד עליון, שולחים אליו את קויהם, והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימי, יחד עם לב נשבר ונפש שחה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמתית. הולך הוא ומרגיש שהוא מתקרב למקור החיים, לאל חי אשר זה לא כבר היה כ"כ רחוק ממנו. נפשו הכמהה זוכרת כששון לב את עניה ומרודה הפנימיים, והיא מתמלאת רגשי תודה, בהלל וזמר היא נושאת קול : "ברכי נפשי את ד', ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי,הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ד' ומשפטים לכל עשוקים". הוי ! כמה עשוקה היתה הנפש, בעוד משא החטא, קדרותו, גסותו וסבלו האיום, מונח עליה ! כמה היתה ירודה וסחופה, גם אם עושר וכבוד חיצוני נפל לה לחבל! מה יועיל כל הון, אם התוך הפנימי, תוך החיים, הוא מדולדל ויבש ? ומה מאושרה היא כעת בהרגישה בקרבה כי כבר נרצה עונה, כי קרבת אלהים חיה ומאירה בקרבה, כי הוקל משאה הפנימי, כי היא כבר שלמה נשיה, ואינה עוד מעושקה בעושק וטרוף פנימי, מלאה היא מנוחה ושלוה כשרה : "שובי נפשי למנוחיכי כי ד' גמל עליכי".

קלאסי ! תיקנו את החטא ומרגישים נפלא. עד כדי שאפילו הדמעות שאדם מוריד על החטא שלו משמחות אותו כי הוא רואה כמה הרגש שלו מתעורר להשם.

יש סוג תשובה אחר...שלא ברור לאדם מאיפה ההרגשה הרעה שלו...הוא פשוט תקוע

 2. *וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על לבו, אבל ככלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עון, שאין אור ד, מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, לבו אטום, מדותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאת חיים הגונים לנפש טהורה. השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים בקדרות וצמאון שמעורר לו געול רוחני, מתביש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין אלוה בקרבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום, מתמרמר הוא על עצמו, אינו מוצא מנוס מפח מוקשים שלו, שאין לו תוכן מיוחד, רק הוא כולו כמו נתון בסד.* (=חבישה של יד)

האמת הרגשה מבאסת. מה עושים איתה?

 מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטיה של רופא אמן. הרגשת התשובה ועומק ידיעתה, סמיכותה הגדולה בעומק הנפש, בסתר הטבע, ובכל חדרי התורה, האמונה והמסורת, בכל כחה היא באה וזורמת בתוך נפשו. בטחון עוז ברפואה. בתחיה הכוללת, שהתשובה מושיטה לכל הדבקים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים, "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם". מרגיש הוא, ובכל יום ויום שעובר עליו, בהסכמת תשובה עילאה וכללית זו.

כאן צריך להרגיש את כיוון השינוי בחיים. כשאדם מבין שהוא תקוע ועליו להתחיל דרך חדשה...משהו מרענן...זה יכול להיות לימוד חדש...כיוון מגוון וחדש בחיים...להחליט שהוא יוצא...רוצה להתחתן...רוצה לעבוד...וכו וכו...
עצם ההתחדשות שייכת לתשובה העליונה...שהכל שב להשם מוצאים עוד נדבך בחיים שאני רוצה לקשר אותו להשם...כמו צנחן שפותח מצנח בשעת חירום הוא ימשוך כל חוט חדש שנקרא בדרכו עד שיפתח...

הרגשתו נעשית יותר בטוחה, יותר מחוורת, יותר מוארה באור השכל, ויותר מתבארת ע"פ יסודי תורה. והנה הוא הולך ונוהר, פני הזעם חלפו, אור רצון בא וזורח, הוא מתמלא עוז, עיניו מתמלאות אש קדש. לבבו כולו נטבל בנחלי עדנים, קדושה וטהרה חופפות עליו. אהבה אין קץ מלא כל רוחו, נפשו צמאה לד,, וכמו חלב ודשן תשבע מצמאונה זה גופא, רוח הקדש מקשקשת לפניו כזוג והוא מבושר שנמחו כל פשעיו, הידועים ושאינם ידועים, שהוא נברא מחדש בריה חדשה, שכל העולם כולו וכל העולמים התחדשו עמו, והכל אומר שירה, חדות ד' מלא כל. "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, ואפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו".*

אז אחרי הרגשה כזו לא ננסה למצא חידוש בחיינו ולחבר אותו לרבונו של עולם?


אורות התשובה / פרק ב

לגבי משך זמנה, התשובה מתחלקת לשני חלקים : תשובה פתאומית, ותשובה הדרגית.

הפתאומית באה מתוך איזה ברק רוחני הנכנס בנשמה, בפעם אחת מכיר הוא את הרע ואת הכעור של החטא ונהפך לאיש אחר, וכבר מרגיש הוא בקרבו השתנות גמורה לטובה. תשובה זו באה ע"י איזו הופעה של סגולה פנימית, ע"י איזו השפעה נשמתית גדולה, שראוי לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה. 

אחרי שהרב מחלק את סוגי התשובות הקיימות. הוא מדבר על שני אוםנים של משך זמנה של התשובה:
 
1. תשובה פתאומית - מכה אחת...
2. תשובה הדרגית - תהליך...

התשובה הפתאומית כביכול פחות רציונאלית והמקור שלה שונה כדברי הרב היא באה ע"י איזו הופעה של סגולה פנימית, ע"י איזו השפעה נשמתית גדולה, שראוי לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה...

 מהי אותה סגולה פנימית שהרב רוצה שנחפש אחריה בעמקי תעלומה ? 
(בהזדמנות מי שרוצה להרחיב על פירוש המילה תעלומה במשנת הרב יראה קובץ א - שדמ).

אז ככה הוא כותב בקובץ א - רנג (מובא גם באורות הקדש חלק א - חכמת הקודש):

 הידיעות הסודיות היותר עליונות, אין מגמתן להתפשט בעולם בהתפשטות כמותית, שידעו מהן רבים, כי זהו דבר שאי אפשר. ואם ידעו רבים מסגנונן החיצון, לא ידעו כלום בתוכנן הפנימי, ויהיה הדבר מזיק יותר ממה שהוא מועיל. אמנם הן צריכות לחדור לכל אלה שבהם נמצאת סגולה עליונה של הסתכלות גבוהה. ואלה היחידים, בגבהם הרוחני, מרוממים הם את העולם משפלותו על ידי מציאותם לבד, לא על ידי השפעתם הניכרת. את הרזים הפנימיים אינם מגלים, ולא יוכלו לגלות, אבל מה שהאורה הגדולה גורמת בעצם בברכתה, בהתפשטות ניצוציה גם על כל מה שהוא גם כן מגולה, על מבט כל עין, על כל שיחה ותנועה, על מהות הרצון, על מגמת החיים, הכל פועל ומעודד, מחזק ומקדש את הכל. גם המגמה הכללית בהשפעתם של ישראל בעולם, איננה התפשטות לימוד של דיעות בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה והגלויה. *אבל כשהאומה הזאת אוצרת יפה בקרבה את סגולתה, כבר העולם כולו מתעלה, מצד מה שיש בו סגולה פנימית כזאת באוצר האנושיות*"


לפי זה צריך להבין את הרב ככה
תשובה זו (הפתאומית) באה על ידי איזה הופעה של סגולה פנימית (הקיימת בתוך האוצר האנושי - עם ישראל) על ידי איזו השפעה נשמתית גדולה ( *של כל אחד ואחד מאתנו הכלול בכנסת ישראל* ) שראוי לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה (מצאנו ! בתוכנו ! בעצם לכל אחד יש נתיב שעבודה פנימית שלו המקשרת אותו לכלל האומה (והעולם) משפיעה באופן רוחני סגולי על מחשבות טובות ומתקנות שפורצות במוחם של חברינו.

אז שנזכה להוציא לפועל את הסגולה היקרה הזאת. מכאן נמשיך לתשובה ההדרגית

וישנה תשובה הדרגית. לא בריקה הבריקה בקרבו להתהפך מן העומק של הרע אל הטוב, אלא מרגיש הוא שצריך להיות הולך ומטיב דרכיו וארחות חייו, רצונו, הלך- מחשבותיו, ובמהלכו זה הולך הוא וכובש לאט לאט את דרכי היושר, מתקן את המדות, מטיב את המעשים, מלמד את עצמו איך להתכשר יותר ויותר עד שהוא בא למעלה רמה של זכוך ותקון. 

זו הדרך הקלאסית שאנחנו מכירים. צעד אחרי צעד - תהליך ארוך אבל בטוח.

סוף הפרק דורש בירור כיצד הוא קשור להתחלה -

התשובה העליונה באה מהברקה של הטוב הכללי, של הטוב האלהי השורה בעולמות כולם, אור חי העולמים. נשמת כל האצילית מצטירת לפנינו בהודה וקדושתה, כמה שהלב יכול לספוג ; והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו הלא הוא בא מהתאמתנו אל הכל, ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, פרור משונה, מופרד כאבק דק שכלא נחשב. ומתוך הכרה זו, שהיא הכרה אלהית באמת, באה תשובה בחיי הפרט ובחיי הכלל

לכאורה הוא מצדד בתשובה הפתאומית..בהברקה של הטוב הכללי. רק שהרב רומז לנו הפניה למאמר שלו הנקרא הטוב הכללי (כפי שסיפרו הרב הנזיר באורות הקדש). הטוב הכללי בגדול הוא האמונה העמוקה שהכל בשרשו הוא טוב. הרב מלמד שם איך המלאכה של המשיח להפוך מר למתוק וחושך לאור. זה תהליך ארוך הדורש למידה ורצון להכנס בעומק האמונה על מנת לקיים את המלאכה הזו. אם כן הפסקה הזו מסכמת את הפרק. אחרי שאדם נכנס בתהליך העמוק של בירור המלאכה להשבת העולם לטוב הכללי תתנוצץ בו הברקה עוד יותר גדולה מהתשובה הפתאומית שדברנו עליה בהתחלה והיא נקראת הכרת אלהית שמביאה תשובה לא רק לעצמו אלא לכלל כולו לאומה לעולם ולגלקסיה...

שש שעורים / יום ירושלים תש"פ

במדרש (ילקוט שמעוני ישעיהו פרק ס) אומר רבי יצחק:

*שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה..* (המדרש מתאר קרב בין מלך אדום למלך פרס...) 

*וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר: להיכן נבוא ונלך? ואומר להם: בני, אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם.  מפני מה אתם מתיראים? אל תיראו הגיע זמן גאולתכם*

כל עוד המדרש נעצר כאן זה נשמע כאילו אנחנו עוד בגלות ונתונים לחסדי הגוים. המשך המדרש מגלה אחרת לחלוטין 

*(הרי כבר) הגיע זמן גאולתכם ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה*

אם כן, כשאנחנו בלי שעבוד מלכויות כלומר ריבונים על עצמנו זהז נקרא גאולה. 
רק שזה משנה לחלוטין את תפיסת הגאולה. גאולה זה לא לנוח. אלא להתחיל להלחם על העקרונות שלך. כל מה שלא יכלנו לעשות בגלות כי היינו נתונים תחת שלטון הגוים. 
כשהקבה מבטיח לנו שזו גאולה אחרונה. צריך להלחם עליה בכל הכח ולקדם אותה. הישגי 
מלחמת ששת הימים ובשיאם יום ירושלים מתבררים כל הזמן ועלינו להפנים כמה אנחנו המוקד העיקרי שאחראי על זה. ואם לא במלחמה צבאית אז במלחמה על כל נשמה אבודה בעם ישראל שהשבתה למקומה תהיה שיא ההתפארות בגאולה.

בסוף מגילת רות כתוב
 *"וימד (בעז) שש שעורים וישת עליה (על רות) ויבא העיר"*

לאחר שסיימנו בדיוק 6 שבועות לעומר שהוא קרבן שעורים. מחבר בעז את רות למהלך הזה ומכוחו בא לעיר - ירושלים וכובש אותה.

לקראת יום ירושלים שמח ומלא באור לכולם. שבת שלום...נפגש....
לא לשכח בראשון בבוקר הלל שלם בברכה👍🏾

תיקון אבא ואמא / משפטים תשפ"א

*תיקון אבא ואמא* 💎
 בפרשה עולה השאלה מרצף הפסוקים:
 1. ומכה אביו ואמו מות יומת.  2. וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. 
3. ומקלל אביו ואמו מות יומת.


רבינו בחיי מביא את פירושו של הגאון רבינו סעדיה ז"ל שמזהה כאן התייחסות של התורה לטראומה והשלכותיה.

*לפי שרוב הנגנבים הם קטנים וכשחוזרין אחר זמן אינם מכירים אב ואם ומכין ומקללין אותם והנה הגונב סבה הוא שמכה ומקלל ועל כן ראוי שיחויב מיתה.*

לפי פירוש זה צריך להבין את המילים "ונמצא בידו" - נמצא שבידו ובגללו נמצא הנער במצב מביש זה. שבגלל הוא עלול להגיע ולהזדקק לגבול וענישה קיצונית שכן שמעשים קיצוניים לא יעברו בשתיקה על ידי החברה.

בעומק של הפסוקים ה' קורא לנו להביט מבעד לרוטינת הדינים ברצף של "מות יומת"... ולשים לב שלכל מעשה קיצוני יש בעיית חוסר באבא ואמא
בין אם אבא ואמא ביולוגיים ובין אבא ואמא של שורשי החיים
הקרויים חכמה ובינה. יסודות היכולת של האדם להניע מהלכים ראשוניים ( חכמה ( ולתווך אותם (בינה).

יום חמישי, 11 בפברואר 2021

בחירה כפולה / וישב תשפ"א

💎 *בחירה כפולה* 💎 / וישב תשפא.
לסגולת ישראל שני מרכיבים המשפיעים על החלטותיו של יוסף הצדיק / מקור מדבר שור על פרשת וישב

יוסף מבקש עזרה משר המשקים לכשישתחרר אך בסוף כתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו..

רשי עומד על הכפילות "לא זכר" ו"וישכחהו" ולומד מכאן שבגלל שיוסף סמך על שר המשקים קיבל עוד שנתיים בכלא..
אבל מצד שני בסוף מי שבפועל מעלה אותו מהבור זה דווקא המלצת שר המשקים. מה עוד שאפשר לפרש את הכפילות בצורה פשוטה יותר
לא זכר = לא הזכיר (כמו זכור את יום השבת שהכוונה להזכיר בקידוש או זכירת עמלק שהכוונה להגיד בפה) ולכן זה גרם לו לשכוח....לא לגמרי שכן אחר כך הוא מזכיר אותו בפני פרעה

לכן צריך להבין מה הצד שגורם ליוסף לחשוב שעליו להסתמך על שר המשקים ומה הצד שזה לא נכון

יוסף חולם 2 חלומות חלום השיבולים וחלום הכוכבים שכולם משתחוים לו. יוסף מסמל את סגולת ישראל. את הבחירה בעם ישראל שלה שני סיבות עיקריות

1. קבלת התורה _ חלום השיבולים שמסמל את התורה שכן תלמידי החכמים האחראים על מסירת התורה וליבונה נקראים בקבלה מחצדי חקלא - קוצרי השדה ותפקידם לאגד את ישראל מצד התורה ולכן הם מאלמים אלומות.

2. עם ישראל מצד עצמו ומעלתו שהיא בלעדית - יכולתו לתקשר עם הקב"ה בנבואה. וזה כוכבי השמיים עם השמש והירח. כולם משמשים את הנביאים ובראשם משה רבנו להסביר את נצחיות עם ישראל

זה גם מסביר את שאלת האחים

המלך תמלך עלינו - מלך מלשון להימלך להתייעץ. תפקידם של חכמי ישראל ללבן ולהתייעץ בכדי לקבל הכרעה
 
המשל תמשול בנו - הממשלה ניתנת ללא התייעצות אלא בהחלטה שלא מחייבת הסבר כבחירת ישראל מצד עצמם.

ואז יוסף מגיע לשני חלומות שברור לו שבהם ה' רומז לו משהו.

חלום שר האופים המתאר מאפים הנאכלים ע" עוף. כלומר הוא מבין שמדובר במצב בו הבחירה בעם ישראל מצד התורה לא רלוונטית כי הוא לא זכאי לה. 

מנגד מגיע חלום שר המשקים המתאר גפן ושריגים שנשארים בעינם. כלומר למרות ההשתרגות = הסתבכות = מורכבות בו שרוי עם ישראל. הרי שתמיד הוא נשאר כרמו של ה' והבחירה בו מצד סגולתו ולא מעשיו. 

יוסף מניח שאם אין זכות אקטיבית לא נותר אלא לסמוך על אומות העולם. אולם הקב"ה רוצה להפך. כשלעם ישראל אין זכות מצד עצמו. ה' פועל את הישועה לבד כי זו אף פעם לא גאולה שלימה ולכן חייב להישאר בה מימד לא מטופל.
אולם כשישראל פועלים ובזכות עצמם מגיעה הישועה אז יש מקום לשתף את אומות העולם כדי שבגאולה תבא בשלמות לעולם כולו.

לכן שר המשקים מזכיר את יוסף לאור זכותו. "ושם נער עברי (שגאה בזהות העברית שלו)...ויפתר לנו (יש לו זכויות מצד עצמו)"


שבת שלום💎

שאר כסות עונת הנפש / משפטים תש"פ

💎 *שארה כסותה ועונתה של הנפש*💎

אחת מהאמנוית של תורתנו הקדושה לקחת מודל אנושי ולהפיח בו קדושה והעמקה של מידות טובות והבנת נפש האדם. כך הזוגיות והבאת ילדים קיבלה את מודל הנישואין, אבלות קיבלה גדרים מסודרים, אבדן אדם ללא ילדים קיבל את מוסד היבום המוסדר, ועוד...

כך גם מוסד העבדות כדבר שהתורה מרחיקה ממנו מאוד (ראו בהפטרה שאי שחרור העבדים גרם לחורבן המקדש והגלות) החל לעבור מן העולם בעיקר בגלל הגדרים הנוקשים שנפלו על המעביד. זה הכריח את המציאות שרק אדם צדיק בעל מידות תרומיות מסוגל להכניס עבד / אמה לביתו ולהצליח לשמר את ההלכה.

בכך גרמה התורה למציאות בה אדם שנפל מקבל חינוך 24/7 ממעבידו. 

גם אולי ההוצאה החוץ ביתית הראשונה בעולם בה היה מקובל שאדם מוכר את בתו לאמה ובדר"כ היא הייתה מבוזה ושום קשר לא היה לו איתה. קיבל מודל מלא תקווה וחיים בעם ישראל. אפשר לומר שזה המודל להוצאה חוץ ביתית הראשונה לנערות בעם ישראל. ויש הרבה עקרונות שחשוב ללמוד משם:

1. *חובת האב לחתן את בתו עומדת בעינה*. זכויותיו לא בטלות כלפיה מרגע המכירה. האחריות למשפחה רובצת עליו. לכן יחפש אדם שירצה הוא או את בנו לחתן עם הנערה. הנערה תקבל את חינוכו של אדם מיטיב זה ואף תזכה לבית. והוא האב עדיין יהיה משפחתה (בעולם העתיק זה לכאורה לא שינוי גדול טכנית. אך שינוי עצום מצד האנושיות והבטחון בטוב...)

2. *זכות המכירה היא פעם אחת בלבד*. זו אופציה לנסיון. במידה וזה לא הולך האב לא רשאי ללכת בפתרון זה ועליו לדחוק עצמו למציאת פתרון בתוך המשפחה

3. כל *חובות המעביד לשמור על כבודה של הנערה*, שמקור פרנסתה יהיה בתוך הבית כך שלא תתבזה בעיני הבריות ולגדל אותה כאחת מבנותיו מצד כל צרכיה החומריים והרוחניים.

4. חיוב *שארה כסותה ועונתה*. שימו לב לפירושים השונים (עם קצת תרגום בוסרי אלינו):

*שארה* - פירוש המילה זה הבשר שלה. בגדול הכוונה למזונות - מחיה שעתידים להיות חלק מבשרה. פירוש נוסף הוא לא למנוע ממנה מגע בבשרה - משפחתיות.

*כסותה* - ביגוד. כאשר חז"ל מקבילים לשתי המילים שהמילה כסותה נתונה ביניהם כסות התואמת את שארה שמתאים לגיל, לגודל, לתחלופה וכו...וכסות התואמת את עונתה - לפי עונות השנה

*עונתה* - יש שני ביאורים לפשט המילה הזו. אחד זה שהמ"ם השורשית נפלה והיה צריך להיות כתוב "מעונתה" אם כן הפירוש הוא לתת בית חם. 

הפשט השני הוא חיי אישות. אבל כדי לקרב לחיינו נשים לב לשורש המילה עונתה. הנו"ן באה לנוחיות ההגיה היה אפשר להוריד אותה ולשים דגש חזק בת"ו ואז היינו מקבלים את המילה עתה - העת שלה. ללמד אותה מה הזמן הנכון והמותאם, ומובנה מי האדם הנכון והמותאם - מיניות בריאה.

אותי תפס פירושו של האור החיים הקדוש למילה עונתה - *"שיהיה עונה אותה בצר".* פשוט שיהיה מי שיתן מענה, משהו שיהיה המשענת, להקשיב, להיות, לחוות. ודווקא על פירושו זה הוא מסיים וכותב: "ואלו הם דברים המוכרחים ואיך יכולה לחיות זולתם?"

נסיים בלציין מאמר של האדמו"ר הזקן שנקרא מצוות יעוד ופדית אמה עבריה. בו הוא מסביר שבנפש הא-לוהית של האדם יש גם כמה מדרגות. אחת המדריגות נקראת אמה עבריה - בנפש הזאת יש עבודה מתמדת כל הזמן על דיוק עבודת ה' והתיקון של הנפש מכל תחלואיה. אפשר לומר שזה החלק בנפשנו שאחראי על הטיפול במקומות הכואבים. חשוב להכיר לפעמים כמה עבודה שלנו בשטח בעולם המעשה מחוברת לקב"ה שעובד איתנו יד ביד בעולמות עליונים.

💎שבת שלום💎

יום שישי, 5 בפברואר 2021

בחירת רב לישוב / יתרו תש"פ

מחשבות על התפקיד הרבני (נכתב במאמר דעה לישוב כרם רעים ביום ההולדת השמיני לישוב. מוצע לקהילות וישובים שנמצאים בתהליך החשיבה)

"והזהרתה אתהם את החוקים ואת התורות" כך מעלה יתרו את הצורך ברב – טכני - להגיד מה צריך לעשות כשהכפית החלבית היחידה שיש בבית לנס קפה, נפלה לתוך הסיר "סכינה" (חמין) או הקוסקוס עם הרוטב של הכבש... לכאורה ברמה הפשוטה ביותר של להגיד מה כתוב בספרים ולפי המנהגים השונים... מרגיש אולי קצת 'מיותר' בעידן בו ספרי הקיצורים והסיכומים נמצאים בכל בית, תשובות ניתן לקבל גם באינטרנט או בצד היותר טוב בטלפון עם הרב מהישיבה...

אך מה בדבר הלכה אבל בטווח העמוק יותר? "והודעת להם את הדרך ילכו בה"  - בשאלות המתחדשות לרגישות הציבור... במקום שבו צריך להכיר איפה להקל ואיפה להחמיר ... איפה לפתוח פתח ואיפה לגדור גדר... כשצריך משהו שיאחד את כלל הציבור סביב ההתאגדות הטבעית שלהם.

 אולי בעידן בו הקהילות כל כך מגוונות ולא סובבות תחת זרם אחד או תרבות מנהג אחת, דווקא דמות רב יחידאית יכולה לפעול פחות מאשר שהקהילה תעמיד סוג של סמי סנהדרין מעין ועדת תלמידי חכמים שיקבלו את ההחלטות על פי כללי ההימנות ברוב. בכך גם יהוו הכנה לקראת העמדת בתי דינים ומעבר הנהגת הקהילה לסמכות סנהדרין.

(ראו הלכות סנהדרין לרמבם פרק א על המינימום המחויב להעמיד...אולם דווקא כשיש בית דין גדול בירושלים... ואולי בכלל עם ישראל צריך לאמץ מודל של בתי דין שיקבעו את ההלכה על מנת שנתרגל לענין).

ואולי לאו דווקא בתחום ההלכה הקלאסיבבחינת "ואת המעשה אשר יעשון". כשזה נוגע לשאלות ציבור – הפגנה, הבנת מצב רגיש, דרכי פעולה – האם גם שם יש מקום לדמות רב שתוביל קו או תחזק מדיניות מסוימת על פי שיקול תורני? במקומותינו ייתכן ואף עדיף ועדה המורכבת מאנשי מעשה שלרוב ריח של תורה יש בהם, בין אם מבית אבא, ובין אם מכמה שנות לימוד – לרוב זה אף מוכיח את עצמו יותר. מה שנחוץ זה בעיקר יכולת הנהגה – שאיבת המקורות הרוחניים יכולה להיות מגוונת למנהיג בעצמו.

בכל הספקטרום הזה, כדי להוות חברת מופת, מדובר בהכרעות שצריך לפתח תרבות תורנית מתאימה... תרבות של הקשבה... קבלת ההלכה מסמכות אחת.. תרבות דיון ארוך ומייגע לעומקה של תורה ולא להסתפק במה שקבעו עד עכשיו... ובעיקר - תרבות של מחלוקת לשם שמים ולא לשם פאר או ח"ו לשם מחלוקת.

מושגים אלה קצת קשים לנו בעידן הקהילה הגלובלית, בו אתה יכול להשתייך לקבוצות שונות של דעות, מנהגים, וחברויות... 

אבל כל זה מהצד של יתרו שמלמד את משה את סדרי החיים הטכניים על מנת שלא יבול...

נראה שאצל משה הייתה אידיאולוגיה שהיה קשה להוציא לפועל וזה - דרישת האלהים. משה רבנו תפס את העניינים לא על פי סידורם המעשי אלא על פי סידורם הערכי - "כי יבואו אלי העם לדרוש אלהים" – זה כבר נשמע אחרת. אנשים באים לקלוט משהו אחר...  וכדברי הרמב"ן:  

"השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלוהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלוהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלוהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה, שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו, וכן ותלך לדרוש את ה'"...

אם כן יש במפגש עם הרב מעין פגישה עם נביא... משהו שיתפלל לך על החולים... יכוונן אותך כשאתה בבלבול מה ה' רוצה ממך... אולי זה גם מושג שלעתים קצת רחוק מאתנו – נבואה... ריחוק מה'... אבל נהיה חייבים לחזור לדבר אותו בכדי להשיב אלינו את התרבות הנבואית (כמובן גבוהה יותר - תרבות שמשלבת את הנבואה והשכל גם יחד בסינתזה)

ואולי לאו דווקא המודל של משה, ייתכן שגם המודל של אהרן שממנו לומדים במי אפשר לראות רב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" – דווקא אהרן שידע להשכין שלום, לראות בצרה של כל אדם ולהציע את סיועו וחיוכו הרחב. הוא מי שראו בו עם ישראל כמלמד התורה האידיאלי. דמות שהיא מלאך ה' צבאות בכל מהלכיה.

ואופציה אחרונה לתהיה, אולי בכלל כל הסיפור של רב יכול להיות יצוגי בלבד – ייתכן והוא תקן של יצוג של הרבנות הראשית לישראל שתהיה בעתיד סנהדרין.. או יצוג רשמי של הציבור באדם שמסמל את השראת השכינה בתוכנו. כעין זה מעלה אפשרות הראי"ה קוק על המשיח (קבצים מכתי"ק פסקה לד) שמכיוון שאנו רואים שאת פעולות המשיח יכולים לעשות גם כלל ישראל – כמו קיבוץ גלויות ומלחמות ישראל שכבר החלו עוד לפני בואו – ייתכן וגם נבנה את בית המקדש, נשליט סדר עולמי ורק לאחר מכן נתפנה לחפש משהו מזרע בית דוד לשם כבוד האומה.

(בענין דמות רבנית – אישה. ונקדים, שמי שקורא ידע כמה אני רוכש כבוד לתחום הזה - אין כל מניעה ואף יש ברכה ברבנית שמלאכתה לשם שמים, שגדרי ההלכה מחייבים מבחינתה (שאגב אלה אותם קריטריונים לגבר...). בעיני המדד יהיה כשזה לא יהיה כצורך להעמיד תחרות לרבנות הגברית. דווקא רבנות נשית שמביאה צד נשי במלא התוקף היא העמדת חזון ראויה ולא חיקוי של סדרי הלימוד או האינטראקציות הגבריות. יש בזה משהו עמוק יותר. בערך כמו שיאשיהו הלך להיוועץ דווקא בחולדה הנביאה ולא בירמיהו כי ראה בצינור החיבור שלה לה' יכולת לתת יותר רחמים)

אולם אחרי כל ההתפלפלות הזאת נראה בבירור שהדרישות של עם ישראל לרועה בעת הגאולה – השראת השכינה ושיבת הנבואה היא למשהו גדול יותר. אז מקווה שעוררתי לחשיבה ולהעמדת חזון. ואת הפתרונות המעשיים? בע"ה כל ישוב וקהילה יחשבו על המודל המתאים להם.