מחשבות על התפקיד הרבני (נכתב במאמר דעה לישוב כרם רעים ביום ההולדת השמיני לישוב. מוצע לקהילות וישובים שנמצאים בתהליך החשיבה)
"והזהרתה אתהם את החוקים ואת התורות" כך מעלה יתרו את הצורך ברב – טכני - להגיד מה צריך לעשות כשהכפית החלבית היחידה שיש בבית לנס קפה, נפלה לתוך הסיר "סכינה" (חמין) או הקוסקוס עם הרוטב של הכבש... לכאורה ברמה הפשוטה ביותר של להגיד מה כתוב בספרים ולפי המנהגים השונים... מרגיש אולי קצת 'מיותר' בעידן בו ספרי הקיצורים והסיכומים נמצאים בכל בית, תשובות ניתן לקבל גם באינטרנט או בצד היותר טוב בטלפון עם הרב מהישיבה...
אך מה בדבר הלכה אבל בטווח העמוק יותר? "והודעת להם את הדרך ילכו בה" - בשאלות המתחדשות לרגישות הציבור... במקום שבו צריך להכיר איפה להקל ואיפה להחמיר ... איפה לפתוח פתח ואיפה לגדור גדר... כשצריך משהו שיאחד את כלל הציבור סביב ההתאגדות הטבעית שלהם.
אולי בעידן בו הקהילות כל כך מגוונות ולא סובבות תחת זרם אחד או תרבות מנהג אחת, דווקא דמות רב יחידאית יכולה לפעול פחות מאשר שהקהילה תעמיד סוג של סמי סנהדרין מעין ועדת תלמידי חכמים שיקבלו את ההחלטות על פי כללי ההימנות ברוב. בכך גם יהוו הכנה לקראת העמדת בתי דינים ומעבר הנהגת הקהילה לסמכות סנהדרין.
(ראו הלכות סנהדרין לרמבם פרק א על המינימום המחויב להעמיד...אולם דווקא כשיש בית דין גדול בירושלים... ואולי בכלל עם ישראל צריך לאמץ מודל של בתי דין שיקבעו את ההלכה על מנת שנתרגל לענין).
ואולי לאו דווקא בתחום ההלכה הקלאסי. בבחינת "ואת המעשה אשר יעשון". כשזה נוגע לשאלות ציבור – הפגנה, הבנת מצב רגיש, דרכי פעולה – האם גם שם יש מקום לדמות רב שתוביל קו או תחזק מדיניות מסוימת על פי שיקול תורני? במקומותינו ייתכן ואף עדיף ועדה המורכבת מאנשי מעשה שלרוב ריח של תורה יש בהם, בין אם מבית אבא, ובין אם מכמה שנות לימוד – לרוב זה אף מוכיח את עצמו יותר. מה שנחוץ זה בעיקר יכולת הנהגה – שאיבת המקורות הרוחניים יכולה להיות מגוונת למנהיג בעצמו.
בכל הספקטרום הזה, כדי להוות חברת מופת, מדובר בהכרעות שצריך לפתח תרבות תורנית מתאימה... תרבות של הקשבה... קבלת ההלכה מסמכות אחת.. תרבות דיון ארוך ומייגע לעומקה של תורה ולא להסתפק במה שקבעו עד עכשיו... ובעיקר - תרבות של מחלוקת לשם שמים ולא לשם פאר או ח"ו לשם מחלוקת.
מושגים אלה קצת קשים לנו בעידן הקהילה הגלובלית, בו אתה יכול להשתייך לקבוצות שונות של דעות, מנהגים, וחברויות...
אבל כל זה מהצד של יתרו שמלמד את משה את סדרי החיים הטכניים על מנת שלא יבול...
נראה שאצל משה הייתה אידיאולוגיה שהיה קשה להוציא לפועל וזה - דרישת האלהים. משה רבנו תפס את העניינים לא על פי סידורם המעשי אלא על פי סידורם הערכי - "כי יבואו אלי העם לדרוש אלהים" – זה כבר נשמע אחרת. אנשים באים לקלוט משהו אחר... וכדברי הרמב"ן:
"השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלוהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלוהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלוהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה, שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו, וכן ותלך לדרוש את ה'"...
אם כן יש במפגש עם הרב מעין פגישה עם נביא... משהו שיתפלל לך על החולים... יכוונן אותך כשאתה בבלבול מה ה' רוצה ממך... אולי זה גם מושג שלעתים קצת רחוק מאתנו – נבואה... ריחוק מה'... אבל נהיה חייבים לחזור לדבר אותו בכדי להשיב אלינו את התרבות הנבואית (כמובן גבוהה יותר - תרבות שמשלבת את הנבואה והשכל גם יחד בסינתזה)
ואולי לאו דווקא המודל של משה, ייתכן שגם המודל של אהרן שממנו לומדים במי אפשר לראות רב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" – דווקא אהרן שידע להשכין שלום, לראות בצרה של כל אדם ולהציע את סיועו וחיוכו הרחב. הוא מי שראו בו עם ישראל כמלמד התורה האידיאלי. דמות שהיא מלאך ה' צבאות בכל מהלכיה.
ואופציה אחרונה לתהיה, אולי בכלל כל הסיפור של רב יכול להיות יצוגי בלבד – ייתכן והוא תקן של יצוג של הרבנות הראשית לישראל שתהיה בעתיד סנהדרין.. או יצוג רשמי של הציבור באדם שמסמל את השראת השכינה בתוכנו. כעין זה מעלה אפשרות הראי"ה קוק על המשיח (קבצים מכתי"ק פסקה לד) שמכיוון שאנו רואים שאת פעולות המשיח יכולים לעשות גם כלל ישראל – כמו קיבוץ גלויות ומלחמות ישראל שכבר החלו עוד לפני בואו – ייתכן וגם נבנה את בית המקדש, נשליט סדר עולמי ורק לאחר מכן נתפנה לחפש משהו מזרע בית דוד לשם כבוד האומה.
(בענין דמות רבנית – אישה. ונקדים, שמי שקורא ידע כמה אני רוכש כבוד לתחום הזה - אין כל מניעה ואף יש ברכה ברבנית שמלאכתה לשם שמים, שגדרי ההלכה מחייבים מבחינתה (שאגב אלה אותם קריטריונים לגבר...). בעיני המדד יהיה כשזה לא יהיה כצורך להעמיד תחרות לרבנות הגברית. דווקא רבנות נשית שמביאה צד נשי במלא התוקף היא העמדת חזון ראויה ולא חיקוי של סדרי הלימוד או האינטראקציות הגבריות. יש בזה משהו עמוק יותר. בערך כמו שיאשיהו הלך להיוועץ דווקא בחולדה הנביאה ולא בירמיהו כי ראה בצינור החיבור שלה לה' יכולת לתת יותר רחמים)
אולם אחרי כל ההתפלפלות הזאת נראה בבירור שהדרישות של עם ישראל לרועה בעת הגאולה – השראת השכינה ושיבת הנבואה היא למשהו גדול יותר. אז מקווה שעוררתי לחשיבה ולהעמדת חזון. ואת הפתרונות המעשיים? בע"ה כל ישוב וקהילה יחשבו על המודל המתאים להם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה