במגילה מזמין בעז את רות לשבת לאכול איתו ועם הקוצרים. הוא מזמין אותה לשבת לידו אך רות יושבת דווקא בצד הקוצרים -
ויאמר לה בעז לעת האכל *גשי הלם* ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב *מצד הקוצרים* ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותתר.
המלבי"ם עומד על ההבדל:
"בועז ישב בראש והקוצרים ישבו למטה ואמר לה גשי הלם שתשב למעלה בצד בועז. אולם היא לא ישבה אצל בועז רק למטה מצד הקוצרים.. "
האלשיך מוסיף ומסביר את ההבדל בחשיבה שלהם:
ויאמר (בעז) בלבו אם תשב זאת בצד שהקוצרים בו אולי יהרהר ויחטא הקרוב אליה כי לא היו בדוקים אליו, על כן אמר לה גשי הלום שהוא קרוב אל עצמו בצדו..
אך היא אמרה בלבה הלא אם כה אעשה כי אשב בצדו, הלא אהיה נוכח פני הקוצרים והמה יביטו יראו בי וחטאו לא-להים על ידי, וטוב לי אשבה מצד הקוצרים נוכח פני בועז כי הוא לא יחטא להביט בי אשר לא כדת..
יש שני סוגי אינטימיות בסיסיות בקשר - אחד פיזי שנמדד כאן בישיבה הקרובה אחד ליד השני. זה בדר"כ סוג האינטימיות המודגש יותר אצל הגבר ולכן בועז רואה בו עיקר.
ויש סוג אינטימיות נוסף מעליו, קצת יותר רוחני והוא המבט בעיניים. ראיית היופי ושימת הלב לנוכחותו של האדם (׳רואים אותי׳) - זה בדר"כ האינטימיות המודגשת יותר אצל האישה וכאן רות מדגישה אותה.
לכאורה הסתכלויות סותרות ושונות שעלולות להביא את הזוג המלכותי לעתיד דווקא לראיה לא טובה על השני כביכול כאילו השני איננו צנוע.
ממשיך האלשיך להסביר שבעז מניח שרות פועלת מתוך צניעות וכעת כדי שהיא לא תצטרך לטבול כמו כולם וזה יגרום לנגיעה וחוסר נעימות הוא צובט לה בעצמו מהקלי. ואפשר לראות עוד בהמשך פרשנותו את המשחק ביניהם לסייע אחד לשני.
בעז ורות מייצרים את הבסיס לאינטימיות - ראיית בן הזוג וטובתו תוך שהם משאירים את נוכחותם ודעתם האישית בעוצמה מליאה. *הם הכי עצמם אחד ליד השניה...* גם בתוך מרחב ציבורי (עם הרבה צניעות) ואז נבנה קשר הדוק, צנוע ועם פוטנציאל של הגדלת אהבה כל הזמן.
בספרו אם המלך. קושר הבא"ח את רצונה של רות להתחבר למידתו של בעז דרך עיניו. ואת רצונו של בעז להתחבר למידותיה של רות דרך האוזן שהיא מידת המלכות (האוזן בצד האדם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה