*משה רבינו כולל הוא כל נשמות ישראל מצד התורה, ומשיח הוא כולל אותם מצד עצמן, מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל.*
עם ישראל - כנסת ישראל זה החלק של העולם המתווך בין ה' לעולמו. כאשר התורה שנתנה לישראל ע"י משה ושכל עם ישראל כלול בתוכו ע"י תורה זו מהווים מדרגה אחת - מלכות. ואילו המשיח מתאר מקור אף גבוה יותר שעצם המחשבה לברא את עם ישראל קדמה לתורה - כתר, וברמה זו של העולם, עם ישראל כלולים מצדו של המשיח.
*ומצד הפנימיות, הלא נשמתן של ישראל הוא שורש התורה ופנימיותה, והתורה בשביל ישראל נבראה, על כן וגבה מאד נאמר במשיח, גם ממשה, ומכל מקום מצד התגלות התורה, הוא רק קרוב למעלת משה.*
המשיח גדול ממשה מבחינת שורש מקום הקדושה שלו כלומר בפנימיות. אך בנגלה התורה גדולה יותר ומצד זה המשיח רק מתקרב למעלת משה אך לא עובר אותו.
*מצד גדולת ערכה של נשמת משיח, הכוללת את עצמיות שרשן של ישראל, אין שום חוצפא יכולה לפגע בקדושתו, והיא בזה מתעלה מגילוי התורה, שהיא צריכה דוקא בושה, שהיא הפך החוצפא, כדכתיב במתן תורה, כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ודרשו חז"ל זו הבושה.*
למשיח יש יכולת התמודדות עם החוצפה כיוון שהוא מביא תביעה של קדושה שהיא מעל התורה. כיווני עוצמות חיים שרוצים להתגלות בעולם אך מכיוון שאין להם עדיין יכולת ביטוי הם פורצים בחוצפה. מה שאין למשה רבנו שמתקשה בכך כיוון שהוא מביא את הצד של הענווה והבושה שצריך בשביל לקבל את התורה
*ומשיח ממואב קאתי, דחציפה ואמרה מאב, ולא די שלא פגמה בנשמתו, אלא שהיא מרחצתו, מואב סיר רחצי.*
מקור נשמת משיח מגיע ממואב שהם אומה חצופה. כיוון שבת לוט אמרה בגלוי את מעשה שכיבתה עם אביה בשם התינוק. אולם כיוון שזו נקודת חוזק של המשיח היא דווקא מטוהרת אצלו ובאה לידי תיקון.
*ובעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, ולא תוכל כלל להמעיט את השפעת קדושתו.*
לקראת בא המשיח. החוצפה תתפשט בעולם. אולם היא לא תמעיט את השפעה הקדושה של המשיח על העולם. אדרבא היא תעורר נקודות קודש
*התעוררות קדושת משיח בנבואה באה על ידי אלדד ומידד, שנבאו על עסקי גוג ומגוג, ובזה נכללים כל עניני הארת משיח, וכל המסיבות הסובבות אותו. ותורה שבעל פה, שבדורות האחרונים מתהפכת לתורה שבכתב, היא באה מצדם, והמה בכתובים.*
שתי תנועות קורות במרחב הזה של החוצפה מצד הקדושה. האחד זה החזרה של זרימת הנבואה בעיקר בכל תחומי הגאולה והשני זה האישור לכתוב את כל התורה הגדולה של על ישראל שלמד ופיתח בגלות על הכתב. בעוד שהיה אמור להמשיך להימסר בעפ.
*בזיהרא עילאה דאדם הראשון היה אורו של משה ואורו של משיח כלול כאחד, כי באמת נשמה אחת היא.*
הרב חוזר לתחילת דבריו ומבאר שבעצם המקור של נשמת משה ונשמת המשיח המביאים את התורה ואת כלליות ישראל מצד עצמה בשרשם הן מאוחדות הנשמות אדם הראשון
*על ידי נפילת העולם בחטא הקדום, נתרחק משה מלהאיר בתוך החוצפא, ופירש מן האשה. הקדושה של דור המדבר תבעה את האחדות של זיהרא דאדם הראשון, ורצו שמשה דוקא יאכילם בשר, ושיכנס להאיר בתוך החוצפא, ומשה אמר האנכי הריתי את העם הזה, כלומר בתוך החוצפא אי אפשר לי להאיר. ונשאר קץ משיח סתום, ולא נתפרש בתורה.*
משה רבנו מבליט את אור התורה ששם החוצפה לא שייכת כאשר היא לא משלבת את נשמת המשיח ולכן הוא פורש מהאישה על מנת להתנבא (בניגוד לאדם הראשון שהתנבא תוך כדי תשמיש. וראה תמיהתו של רבי אלעזר בזוהר סוף פרשת נשא) כועס על עם ישראל שמתאווה לבשר. כאשר רצונם הפנימי הוא פשוט לגלות את הקדושה האמונה בטבע ולא רק את זו שבאה מלמעלה מהתורה.
*ואהרן ומרים הרגישו בדבר, וצוחו על הפרישה הזאת, ומכל מקום לא הועילו להחזיר את משה להאיר בחוצפא, כי נשאר בענותנותו. והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה.*
הסיבה שצריך ואהרון מדברים על משה היא מתוך תקוותם ואמונתם במשה שהוא יכול להאיר את נשמת משיח בתוכו. אך התוכן הזה לא מתגלה.
*המנורה כוללת קדושת נשמת ישראל מצד עצמה, שנראית לכאורה חיצונה לגבי התורה שבקודש הקדשים, ובאמת היא מאירה לכל, והיא סוד עדות לישראל, אלא שהיא יכולה להאיר בחוץ גם כן.*
במקדש נמצאת התורה בתוך ארון בה שבקודש הקדשים. זו קדושה פנימית הניתנת רק למתבוננים פנימיה בענווה. לעומת זאת המנורה נמצאת בקדש. מטרתה להאיר ולהביע חיבה בין ישראל לאביהם שבשמים. היא מסמלת את הקדושה הגנוזה בתוך ישראל מצד עצמם ויש לה מסוגלות להאיר החוצה.
*גם קדושת נשמת ישראל מוארה היא מנשמת משה ביסודה העליון, אבל לא כפי ציורה שבפועל, על כן היתה המנורה צריכה להיות מצויירת אצל משה, כמראה אשר הראה ד' את משה, אבל בפועל לא עלתה בידו לעשותה, כי אם, כן עשה את המנורה, מי שעשה, מעשה שמים, על ידי תעלומתה של נשמת משה, מצד זיהרא עילאה דאדם הראשון, שכולל את האומה כולה ברוחניותה, ומצדה אין שום סיג ופגם בכל ישראל, כולך יפה רעיתי ומום אין בך, לא כמו מצד הנבואה והתגלות התורה, שישנם מדריגות וחילוקים.*
משה רבנו התקשה בהבנת מבנה המנורה ובנייתה. הקב"ה סייע לו בכל שהראה לו את תבנית המנורה. כלומר יש הארה של נשמת משה מהתורה והנבואה שלו על עם ישראל. זה משפיע כי בתורה יש מדרגות של קדושה וטהרה וכן בנבואה מדרגות של התגלות. כל גם בעם ישראל באופן גלוי יש כהים וישראלים ויש צדיקים ושאינם. אבל משה רבנו לא בונה בפועל את המנורה. כלומר מצד העצמיות שלה ושל עם ישראל אין חילוק מדרגות והכל קדוש וטהור בבת אחת.
*ולאחד אורו של משה באורו של משיח, צריכים לנפש הגר, שיסודה הוא יתרו, אבי הגרים שבאים להיות נלוים לישראל. ומשה אמר מפני כך ליתרו, אל נא תעזוב אותנו והיית לנו לעינים, וכמו ותשב בפתח עינים שאצל תמר, שהיה כדי לבראת אורו של משיח.*
על מנת לחבר את נשמת משה עם נשמת משיח ולחזור לאורו של אדם הראשון צריך דבק. דבק של רצון, של גר שבוחר להסתפח לעם ישראל ולהביא איתו אור של חיבור בין הענווה של משה לבין החוצפה של משיח. לשם כך צריך הסתכלות מיוחדת. עיניים של גר כמו העיניים של תמר כלת יהודה שהולידה ממנו את נשמת משיח בדרך חצופה.
*והעליות שהמעלות עולות, עד שיתדבקו ישראל, ועל ידם כל העולם, באורו של משיח, על ידי אורה של תורה, הוא האור הזורח בפרשת ויהי בנסוע הארון, שנכתב באמצע בין פורענות לפורענות, אורו של משיח, שאינו מתירא מחוצפא, לא מעזיבת התורה ובריחה מבית הספר, דבפסוק ויסעו מהר ד', ולא מהתאוננות והשפלה עד לכדי התאוות תאוה ותביעת בשר.*
בפרשה שלוש פורענויות ויסעו מהר ה' שכביכול ברחו מהר סיני בכדי לא לקבל עוד מצוות (ענשם לפי הרמב"ן היה עיכוב בכניסה לארץ). השני חטא המתאוננים וקברות התאווה. המשותף לכולם זה החוצפה והדרישה לעזוב את התורה ולקבל משהו אחר. הסיבה שהכניסו באמצע את פרשיות ויהי בנסע הארון היא שהמטרה של התורה להיכנס בעובי הקורה בין הםורענויות האלה. ולהפריד בין הרצון לעזוב את התורה לבין התביעה לקבל קדושה בכל דבר. ובכך נשמת משיח מתגלה שאין בה יראה מלהתמודד עם טענות אלה.
*החצוצרות, קול מלאכותי, דומה לנשמת הגר, המחבר את הארת הקול של תורה עם השופר הגדול של הגאולה, ששם מאוחד הוא משה ומשיח, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד'. והכל יגיע עד השופר הגדול, וד' אלהים בשופר, הידוע, יתקע, והמסע הולך הוא לחבר את השירותא, משה, עם הסיומא, משיח.*
החצוצרה מהווה קול קצת שונה מהרגילות לשופר. היא מייצרת קול אחיד המחבר בין תחילת המסע של משה רבנו להבאת התורה לסיומו אצל המשיח שמחבר את כל העולם לקדושה.
*ומדת דיו ממעטת את הקל וחומר, מה שהוא חוץ לטבעו, מפני התכנסות אורו של משיח, אבל לעתיד לבוא, ולא יכנף עוד מוריך.*
התורה למדה קל וחומר לגבי משך הזמן שצריך צריכה הסגר. אם אביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. קו למרים שהצרעת שנתנה בה צריכה להכניס אותה להסדר שבעת ימים. אולם היינו מצפים שבאב רגיל זה יהיה שבעת ימים ואילו למול הקב"ה כפול זמן. אלא שישנו כלל בקל וחומר דיו לבא מן הדין להיות כנידון. מידת קל וחומר נקראת דין ולכן היא מדוקדקת בעולם הזה. בעולם הכר האור מתפשט יותר מכך.
*וכל זמן שמדת משה צריכה להיות עומדת בעינה, נתגלתה מדת הדיו על ידי ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, תסגר שבעת ימים. ולא נאמר קל וחומר לשכינה, עד אשר יגלה אורו של משיח, ומשה יתאחד עמו, ואור התורה יתגלה במדריגת הלובן של האותיות, ולא יאמר עוד מדת דיו, כי לא ממדת בשר ודם יבוא אור הכבוד, רק ישקני מנשיקות פיהו.*
כשרות של משיח יתאחדו בנשמת משה יתגלה האור הזה של הלובן של הצרעת, יתגלה האור הגדול של החוצפה בגילוי ה'
*ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים, ונהרו אל טוב ד', על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר, והיתה נפשם כגן רוה, ולא יוסיפו לדאבה עוד. והארת הזקנים שפעלה על הבשר בזעם, תהפך לאור מתוק, בשפעת עונג בהמות בהררי אלף, וכל דגי הים בכללא חדא יאסף להם על ידי לויתן.*
דרישתם של הזקנים אהרן ומרים להופיע את נשמת משה יחד עם נשמת משיח תתאחד ותתגלה וממילא האור יוכר כאור חיובי. גם האור שנתגלה במצוות התורה המשולה לקדושה שבחיות הבר - בקר הנשחטות. וגם הלוויתן שמסמל את הקדושה שבטבע ואת דגי הים שרק נאספים ולא צריכים מצוות שחיטה. (זו אלגוריה לדברי משה שתמהה מנין יביא אוכל לכל העם שהתלונן).
*וכחו של רבי עקיבא אחד את ההארות, ונשתלשלה תורה שבעל פה בסוד הכתב שבתגין, על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, הוספת גבורה של מעלה על ידי אמירת ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת, ואמר לבר כוזיבא דין הוא מלכא משיחא, ולא חש להא דלא היה מורח ודאין, שמפני מעלת עצמיות קדושתן של ישראל אין המעלות מעכבות, ולא ניכר שוע לפני דל.*
יש אדם שזכה לאחד את הארת משה והארת משיח וזה רבי עקיבא שהעמיד עולה של תורה יודע לזהות את בר כוכבא כמשיח למרות שלא היו בו מעלות מיוחדות אלא מעצם זה שראה בו את שורש נשמות ישראל מאיר.
*ויסוד נפש הגר חברה את כח התגלות התורה וצפונתה באורו של משיח.*
רבי עקיבא היה בן גרים וניצל את כח הגרות לחיבור זה.
*ומקום המקדש היה ראוי להשפיע כח קנין לגרים בארץ ישראל, אבל על ידי קביעות הקדושה של בית המקדש באה המעלה של הרחיבי מקום אהלך, ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארץ, וזה יהיה מקלט קדושת הגרים, המועיל להרחבת הקדושה על כל אפסי ארץ, וממילא אין להם קנין בארץ, רק ישיבה, כדי להפשיט את קדושתה מעל לגבול ישראל.*
מקום המקדש המחבר בין הקדושות היה צריך להיות קנין גרים המחברים גם הם. אלא שדווקא כח זה יוצר התפשטות קדושה ולכן יש לגרים רק מצוות ישיבה ולא חלק בארץ ישראל על מנת להמשיך את קדושת ארץ ישראל לכל העולם.
*וביחש זה המשיך משה את יתרו להדבק בארץ ישראל, ורשם את הרושם של זוהר העליון בעמקה של תורה.*
לכן משה רבנו רצה שיצרו יבוא איתו לארץ ישראל על מנת להרחיב את קדושתה.
*והכל הלכה למשה מסיני, העתיד להתגלות בהתגלות כבוד ד' עין בעין, ונגלה כבוד ד', שלא כמדת דיו, רק וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר, ולא נצטרך למדת קל וחומר, ומלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא, מקרא מפורש, המגלה כל סתום על ידי פומא דמשה, דאיהו אליהו, דעתיד לאתגלאה באחרית יומיא.*
לעתיד לבא יתגלה שהכל מאוחד לגמרי מפי משה רבנו. הכל בבחינת הלכה למשה מסיני ואז לא צריך שום צורך לימוד אחרת. ובכן שכרגע זה קיים זה מגובה תמיד גם בכתוב עצמו רק צריך לגלות את זה
בצורה זו יש איחוד גמור של זוהרו של אדם הראשון המתגלה בחיבור של משה רבנו והמשיח. כך שגם החחחםה מתגלה הקדושה גדולה ורואים בצורה ברורה את הלימוד הגדול שה' מלמד אותנו בהיסטוריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה