ישנם שלושה טעמים לאמירת במה מדליקין.
אחד להזכיר לאנשים להדליק נר שבת ולבדוק שהכל מוכן (דעת האבודרהם). לפי זה הנכון לומר אותו בקהילתנו לפני ידיד נפש.
דעה שניה זה מנהג האשכנזים לגרום לתפילה
להתאחר כדי שמאחרים לא ילכו לבדם לביתם.
ודעה שלישית של הגאונים שזה כמו 'שיעור' בהלכות שבת. לפי זה המיקום הנכון הוא בסוף קבלת שבת.
לענין קדיש לפני ברכו.
אם החזן אשכנזי יכול להגיד במה מדליקין או כגוונא ולהגיד קדיש על ישראל
ואם החזן ספרדי יגיד חצי קדיש וברכו.
לקדיש זה יש משמעות מאוד גדולה גם מבחינת המשמעות הפנימית שלו (למשל הוא היחיד שרבותינו המקובלים מכוונים בו אחרת במילים יהא שמיה רבא מכל שאר הקדישים...).
בקהל מעורב מעדות שונות עולה קושי שכן
בהרבה מקהילות אשכנז קדישים שהם מעבר לשבעת הקדישים שתיקנו חכמים הם פגיעה במעמדה של תפילת הקדיש וטרחה דציבורא.
הפתרון לענ"ד הוא כמו הלל בראש חודש שנהגו שאדם שמונה לברך מברך גם אם החזן עצמו לא נוהג לברך.
כך אפשר שיעלה אדם שנוהג לומר את הקדיש בכל מקרה
(אולם לעצם הטענה של טורח ציבור -בגדול הטענה הזו בעייתית בקהל מעורב שכן נצרך לאמירת החלקים האלה בתפילה... מה עוד שמסורת אשכנז המובאת בספרים היא דווקא להגיד במה מדליקין ולשוב על הקדיש על מנת שיתאחרו בבית הכנסת. כך שרצו ליצור במכוון טורח ציבור..נכון שטענה זו עלתה במקורה לגבי כך שתפילות השבת קוצרו מ18 ל7 כדי לא להטריח את הציבור בשבת...אבל נראה שזה היה מאוד תלוי באופי הקהילות בגלויות השונות..כך שאני לא בטוח שמה שהטריח אותם מטריח אותנו...(למשל הרבה יותר הגיוני לטעון טורח ציבור על חזרת השץ מאשר על קדיש בברכו...)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה