יום רביעי, 12 בפברואר 2020

אורות התשובה / פרק א

אורות התשובה פרק א

הרב קוק מסביר שיש 3 סוגי תשובות:
את התשובה אנו מוצאים בשלש מערכות :
א) תשובה טבעית
ב) אמונית
ג) תשובה שכלית

בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית.

נתמקד בתשובה הגופנית

הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב. לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם

יכול להיות למשל שאדם לא עושה כושר. ורואה שכוחותיו הפיזיים נחלשים. כשהוא מבין שזה מה שמחליש אותו ומחליט לעשות כושר הוא בעצם התחיל תהליך של תשובה..


 המדיצינה עוסקת בזה אמנם הרבה, אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו, ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית. עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכחותיו

תורת הרפואה עוד לא הגיעה ליכולת לפתור את כל המחלות. וגם לא תמיד התרוםה מדייק למשל יש תופעות לוואי וכאלה...לכן מדע הרםואה עוד צריך להשתכלל. מכאן נוגע הרב בתחום קרוב והוא גוף ונפש -

וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא, בקשר חזק, ביתר חלקי התשובה הרוחנית-הטבעית, האמונית והשכלית.

כשהאדם משלים את כל חלקי התשובה גם הנפשיים הורוחניים זה פותר את בעיות הגוף ממילא. מכיוון שיש יחס ישיר בין הגוף והנפש יש יכולת לטפל בנפש בעזרת הגוף ולאפל בגוף בעזרת הנפש

אחרי שביררנו את תשובת הגוף עוברים לשלב נוסף בתשובה הטבעית -
יותר פנימית היא התשובה הטבעית הנפשית והרוחנית הוא מה שקוראים "מוסר כליות".

כאן הרב עומד על מחלוקת גדולה האם האדם הןא טוב מטבעו ורק צריךצלהזהר מלקלקל אותו. או שמא הוא רע ביסודו וצריך לשרש ולעקר כל התנהלות שלו

טבע הנפש האנושית הוא ללכת בדרך ישרה, וכשסר מן הדרך, כשנפל בחטא, אם נפשו עדיין לא נשחתה לגמרי, הרי החוש הזה של הישרות מדאיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב, והוא מזדרז לשוב לתקן את המעוות, עד אשר ירגיש כי נמחה חטאו

הרב מכריע כאפשרות הראשונה האדם טוב ביסודו (כך גם אמר שלמה המלך בקהלת והאלהים עשה את האדם ישר). אלא שרבים טעו בפסוק לפתח חטאת רובץ ושיצר הטוב רק נולד בגיל מצוות וכאלה...היצר הרע איננו רשע. הוא היצר המקדם את האדם לקדם את טבעו ותכונותיו. הוא כח החיים שמייצר אצלו רצון לאכול...לישון...לחיות...לזוגיות ולכל כוחות החיים. כך דרשו חזל והנה טוב מאוד. טוב זה יצר הטוב . מאוד זה יצר הרע... לכל הכוחות חיים האלה מתלווה לאדם מוסר אנושי תחושת צורך במשמעות ובערכים שינווטו את הכוחות האלה.
אלא שיש מורכבות עם המוסר הזה-

 חלק זה של התשובה הוא מסובך הרבה מאד, תלוי הוא בתנאים רבים פנימיים וחצוניים, ויש בו כמה דרכי הטעה, שחובה היא להשמר מהם, אבל מ"מ הוא אחד היסודות, שתוכן התשובה נשען עליהם

לדוגמא כשילדים רבים הדרך היותר טובה לפתור את הבעיה היא פשוט לא להתערב..יש בילדים רצון להרגיש טוב בחברה והם לומדים זאת לבד מהאינטריגות ביניהם.
אבל אי אפדר להשאיר את המוסר בתחושה בלבד...אם אין מוסר אלוהי..צו אבסולוטי שינתב את העולם במוסר...אז המובר יישאר ילדותי ויפתח מלחמות או ילדי פרחים וכאלה..
לכן מכאן צריך לעבור לתשובה האמונית


ממשיכים בפרק א

אחרי התשובה הטבעית באה האמונית

הסברנו שהקושי במוסר הטבעי זה דהוא לא מוחלט ןממילא נתון לשינויים על פי שכל האדם שעלול להוביל למחוזות לא נכונים

 היא החיה בעולם ממקור המסורת והדת, שהיא עוסקת הרבה בתשובה. התורה מבטיחה לשבי פשע סליחה. חטאות היחיד והצבור נמחים ע"י תשובה. הנביאים מלאים הם דברים נשגבים ע"ד התשובה. ככלל כל ערך התוכחה התורית בנוי הוא על התשובה האמונית.

כאן נכנסים לתשובה דאנחנו מכירים משגרת הלשון. אדם שחטא בחטאים שהתורה מצווה עליהם והוא שב בדרכי התשובה. למשל אדם שנסע בשבת והפסיק...הוא החל בתהליל תשובה מתוך ערכים דתיים של הכרה באלהים ובתורתו.

במעמקיה ישנם פרטים לאין חקר, אשר אך כלליהם היסודיים דורשים הרחבת דבורים ובאורים רבים.

יש כאן 2 ממדים.
ממד אחד פרקטי של ידיעת ההלכה ומה השם מצווה על מנת לא לפולצלחטא וגםצלעשות רצון השם באמת
ממד שני מהותי שכולל הרחבת הדעת האמונית על מנת להגדיל את התשובה האמונית. שיא הדעת הזאת נקראת התשובה השכלית שנראה אותה בהמשך והיא חותמת את פרק א


התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית, שכבר באה למדרגה העליונה, אשר לא רק צער גופני או נפשי ורוחני, ולא רק השפעת המסורת והקבלה, אם מפחד עונש או רשם כל דבר חק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש, גורמים הם את התשובה, כי-אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה, אשר עלתה למעלתה אחרי אשר התפקיד הטבעי והאמוני כבר רשמו בה יפה את רשומיה.

המוטיבציה לתשובה השכלית נןבעת מתחושת קשר עמוק לרצון לקרבה להשם ולחיבור העולם לשורשו הטוב.

 תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אור אין קץ, היא באה להפך את החטאים כולם לזכיות, מכל השגיאות היא מוציאה למודים נשגבים, ומכל ההשפלות עליות נהדרות. זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות. שהיא מוכרחת לבא ושסופה לבא.

היסוד הזה יחזור על עצמו בפרק טז פסקה א. שהתשובה בעצם מחברת את העולם המעשי לרצון ה'. מעתה החטא כבר אינו פרטי של האדם אלא הוא הפך להיות חלק מהרצון של הקבה בקידום תהליכי העולם. אפשר לומר שהתשובה מעבירה אץ החטא ממימד בו האדם בחר בעבירה למימד בו האלהים יודע מה נעשה וחפץ בזה. כאשר כל ההבדל הוא איםה הרצון שלי נמצא. ברגע שמאסתי במעשה מתוך רצון שעולמו של הקבה ישוב לטוב. הקבה לוקח כביכול אחריות על המעשה ומחבר זאת למהלך האלוהי הגדול שלו. (אם זוכרות שברנו על זה ביום כיפור שעבר...)

סיימנו את הפרק הראשון בס"ד



יפה ותמה / בשלח תשע"ח

יפה ותמה שירת התורה/ לפרשת בשלח תשע"ח

יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט, לולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה". 

כך מסביר רבנו אברהם אבן עזרא את הפרשה התמוהה (יד, יג).
עם ישראל היה בחשיבה של עבדים שלא הצליח להשתחרר ממנה... אך דווקא בתוך פרשה זו נקבע ענין לדורות שמלמד את הדרך לגבהות הנפש.

ברגע השיא של הגאולה. כאשר עם ישראל השתחרר מעול מצרים באופן סופי
 והוא רואה את הים נסגר עליהם. מתעוררת תחושת החירות והעצמאות ובוקעת שירה

האמונה היא שירת העולם העליונה, ומקורה הוא הטבע האלוקי שבעומק הנשמה, העונג של ההסתכלות הפנימית של אושר אין סוף
(ראי"ה קוק קובץ א תקד)

יש רק דבר אחד שהנברא יכול לעשות והבורא לא וזה לשיר ולהודות לבורא.
ויש רק עמדה נפשית אחת שמתוכה אפשר לשיר וזו עצמאות - שחרור מכל כבלי המציאות... חירות מכל צרות של רוע ע"י חיבור לאינסוף ברוך הוא.

היה צריך לחבר את עם ישראל חזרה לשרשו... לטבעיות שלו... למקוריותו כבעל אמונה וראיה אינסופית ומחדירת טוב לעולם.
לכן נותן להם הקב"ה את יום השבת - יום השיבה למקוריות... ואת התורה המורה את הדרך לשוב למקוריות... לכן מדהים החיבור של שתי המצוות האלה עם השירה.
אנחנו שרים בשבת.. על השבת... עם השבת...
ואנחנו העם היחיד שיש לו מנגינה ייחודית לכל סוג של ספר התורה שלו... והיחיד שדורש את סודות העולם והקבלה דרך הנגנת פסוקי התורה...
רק כשזה כל כך טבעי לך זה מתפרץ אצלך בשירה.

איך זה מסתדר עם זה שפרטי ההלכות נראים לנו ממש לא טבעיים?

ממשיך הראי"ה:

התורה הקצובה (הלכות) היא בנויה על פי המסקנא של שירת קודש עליונה זו, בתקציבתה המעשית.
מלאי הוד השירה, הם מצטערים לפעמים מדקדוק המעשי והגבלותיו, ומכל מקום, מתוך שהם יודעים שהעולם בשיעורים הוא עומד, וגם המאור השירי הוא צריך להתבסס על פי כלים קצובים, הם מקבלים באהבה, וממשיכים אור אהבה ושירה במשפטים הקצובים.
ועל ידי סבלנות זו הם עולים, והעולם מתעלה עמם. הפזיזים שנשמתם בוסר היא, אינם יכולים לסבול את התקציב, והם מלאים מרידות. אבל בתוך המרידה נועם ד' חי, ואורו של משיח כשיגלה, ירפא את המשובות כולן, ושבו לבות בנים אל אבות, ובניך בוניך יהיו, כי יהיו לימודי ד', שבחכמה יסד ארץ

 מעניין ששבת בשלח נקראת גם שבת שירה. ובקהילות שנהגו לשיר שירת הבקשות (בשעות הבוקר המוקדמות של שבתות החורף) נהגו לסיים בפיוט יפה ותמה שקורא ללימוד עמקות התורה.
למתעניינות בז'אנר עיבוד חדש של פרויקט הפיוט הישראלי עם הנגשה מדהימה

יפה ותמה - פרויקט הפיוט הישראלי

שבת שלום

למה דווקא קריעת ים סוף? / בשלח תשע"ט

למה דווקא קריעת ים סוף?/ בשלח תשע"ט

בשיר השירים (המגילה של חג הפסח) אנו קוראים  "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי".
הקב"ה אומר לכנסת ישראל שהיחסים ביניהם כמו היחס בין הרוכב לסוס בצבא פרעה. בדר"כ הרוכב מנהיג את הסוס. אבל שם הסוס הנהיג ועל פי מעשיו פעל הרוכב..

"ולכן בעת קריאת ים סוף אמר הוא יתברך למשה: מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" רצה לומר שבהם תלוח הדבר שאם המה בתוקף האמונה והביטחון ויסעו הלוך ונסוע אל הים סמוך לבם לא ירא מעצם בטחונם שודאי יקרע לפניהם אז יגרמו עי זה התעוררות למעלה שיעשה להם הנס ויקרע לפניהם" 
(נפש החיים שער א פרק ט)

חשבו על זה. לאף אחד כביכול לא היה רעיון איך לצאת מהמצב...נס הקריעה לא נאמר למשה מראש. נאמר לו דבר אך בני ישראל ויסעו ופתאום יש רעיון - בקיעת הים. לאחר שעם ישראל מקבל את הפקודה ליסוע הוא מוליד בתוכו את הרעיון והקב"ה מוביל זאת.
זה סוף דברין של רבי חיים מוולוזין: "ענין התחברותי כביכול להעולמות הוא רק כפי התעוררות מעשייך לאן נוטים".

אם כן קריעת ים סוף רק ביטאה את מה שהתחולל בתוך נפשות ישראל פנימה שכל המציאות הכבולה הזאת צריך לקרוע אותה ולצייר לקב"ה את מהלך הגאולה ממנה ...משם רק היו צריכים לסוע...

(נקודה למחשבה: אולי זאת הכוונה של חז"ל שזיווגו של אדם ופרנסתו קשים לו כקריעת ים סוף. בשניהם הוא צריך לצייר בתוכו מה הוא רוצה ולמה לבו מתחבר...)


אנכ"י / יתרו תשע"ט

אני את נפשי כתבתי נתתי / לפרשת יתרו תשע"ט

אנכי ה' א-להיך פותח הדיבר הראשון ומניח את כל עקרון מסירת התורה

חז"ל במסכת שבת מוסרים שאנכי זה נוטריקון - אנא נפשי כתיבת יהבית - אני את נפשי כתבתי נתתי...

זה מטורף!! הקב"ה אומר שאת נפשו הוא כתב ונתן בתורה. כך לימוד התורה צריך להיראות - לשים את נפשנו את כל ערכי חיינו... את כל העצמיות שלנו... משהו בלימוד חושף נימים בנפש.. שם את כל עולמך הפנימי לבחינה וניתוח... ממילא מאפשר ללומד לגעת בשרשי החיים...
להבין שהלימוד אינו הסדרה טכנית של מציאות כזו או אחרת. אלא פיתוח ואימוץ חלקים בנפש שמקורם ברבש"ע..

כך גם בכל חינוך ועשיה אנחנו שמים את נפשנו על הדבר. זאת גם הייתה כוונת משה רבנו שלא פיזר את מערכת המשפט לצורה טכנית כי רצה לשמר את האפשרות של העם לדרוש אלהים. כך מסביר הראי"ה (ישראל ותחיתו ג'):

משה רבנו ע"ה, בתפסו אתו את כח המשפט, בתחלת יסודו באומה, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות לאותו התכן האלוקי שמשפטי ישראל באים אליו, ודרישת אלוקים באה יחדו עם המשפט הישראלי

מתן תורה שבכל יום ויום הופך למפגש חי בין הבורא לנברא ובין הרב לתלמיד
(יש תהליך המשך של הפריה הפוכה שנקרא בחז"ל הסכת ושמע ישראל - הס ואח"כ כתת...בע"ה)

חשבו (ושתפו) מה זה אומר על חינוך...
שבת שלום💎

יום שני, 10 בפברואר 2020

בשביל מה / חנוכה תש"פ

בשביל מה?💎/ חנוכה תש"פ

בעל חידושי הרי"ם אביו של השפת אמת אמר שמכיוון שהנר המערבי דלק תמיד בנס. אין מניעה שגם עד היום הוא עודנו דולק בנס במקום גניזתו.

אבל מה המשמעות של נר מערבי הדולק בגניזה? משהו רואה אותו? משהו חי אותו?

ובכלל ... כל הנס של חנוכה לכאורה מיותר...
הרי בכלל מה הבעיה להדליק בשמן טמא כשאין בנמצא טהור? (חוץ מזה שהם כבשו את המקדש חודש לפני...לא שמו לב שאין שמן? ובכל החודש הזה שלא הדליקו זה לא הפריע להם?)

ועוד יותר, נגיד שכבר מצאו שמן טהור. הרי לא הייתה מנורה להדליק בה...הם אלתרו משהו מעץ...

אבל עוד לפני כן... מי צריך מנורה? לקב"ה חסר אור? "וכי לאורה של המנורה הוא צריך"?

כנראה שאין בנר אלא הבעת אהבה פשוטה...
במרחב של גלות ניתן לומר שאנו מדליקים אור קטן בתוך החושך בכדי להפיח תקווה. אולם במבט של גאולה ניתן להבין שבתוך כל האורות הגדולים שנועדו לתת ראיה נכונה, יש נר אחד שנועד לכוון. נר שבא לבטא אהבה ... נר רומנטי שבתוך כל האורות הוא זה שמסמל שיש כאן מפגש אוהבים.
 לכן כל הנרות היו מוטים כלפי הנר המערבי כי תפקידו לכוון - להראות חיבור וקשר.
כשהנר הזה דולק גם בגניזתו הוא קורא לנו להבין מה השאיפה שלנו. כמה חשוב הוא החיבור בין כל חלקינו.
לכן לא משנה שהכלי עצמו - המנורה- מאולתרת... משנה שיש שמן שמבטא ייחודיות. שיש להבה שמבטא אהבה כמיהה וקדר.

 אם נחשוב על זה לעומק... מה עושים פכי השמן בהיכל? מקומם בלשכת השמנים... מה היה עניינם של היוונים לשפוך את השמנים בהיכל? לא העדיפו לקחת משאב זה לעצמם?
יש כאן אמירה מעבר... ההדלקה בשמן טהור הייתה קריטית לחשמונאים שמעבר לנירמול המצב והקמת הריבונות רצו להרגיש שייכים... רצו להרגיש את אהבת השם לעמו. יש ריבונות ויש מקדש אך שניהם יכולים להיות טכניים לחלוטין (וכמו שאכן יבטלו לאחר 200 שנה ומה יישאר מהם?)
מה שמציל את נפש העם ומקבע את החג לדורות למרות שבטלה ריבונות החשמונאים זה האהבה שבאה לידי ביטוי בלעשות מעבר... מעבר קטן אבל מצא אהבה

שבת אורים שמחה ומליאת אהבה דולקת חיה ומחממת💎

עם מי מדבר יהודה? / ויגש תשע"ט

עם מי מדבר יהודה?💎 / פרשת ויגש תשע"ט

הבי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני...."

רבי צדוק הכהן מלובלין מרענן את הקריאה הרגילה וכותב:
"כי כל דברי יהודה היה נשמעים לכאן ולכאן שבפשוטו דיבר ליוסף והדברים האלו בעצמם הייתה כוונתו לתפילה לה' יתברך".

אבל אז קשה כיצד הוא "מתפלל" ואומר לה' "כי כמוך כפרעה"?... אלא:

"התכוון שיודע שכל הדיבורים והפעולות שפעל יוסף שכינהו בשם פרעה על שם המלוכה הוא רק מה' יתברך".

מעבר לפרקטיקה הפוליטית וללמידת המלחמה שמבצע יהודה. הוא מזכיר לנו נקודה חשובה במרחב הקודש - שבכל עמידה שלנו נוכח המציאות, אנחנו עומדים בעיקר מול הקב"ה. וכשלנו ברור מולו מה הרכב הכוחות ניתן לפצח כל מערכת תהיה אפילו האימפריה הגדולה ביותר. לכל עמידה שלנו יש עמידה מקבילה מול ה' כאשר היא תהיה מבוררת - נדע לעמוד בגאון מול כל דבר.

עכשיו בואו נקח את זה קדימה ונשאל
עם מי מדבר יוסף האמרו "למחיה שלחני האלהים לפניכם להחיות עם רב"?...ברוח התקופה הייתי אומר שיוסף מתפלל לה' שאכן כל המאורעות שנראו לרעה יובילו ואכן יוכרו כתחיה של עם רב.
שתהיה לנו שבת של הוספת חיים לעמנו מן העולם ועד העולם

    מקור נוסף לרעיון זה מובא בשפת אמת תרלא' –
 ויגש אליו יהודה. מלשון הודאה והוא כל איש ישראל. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול שיודעין שהכל ממנו ית' כו'. ועי"ז יכולין ליגש. וזה עצה בכל שעה צר והסתרת פנים לכל איש ישראל. העצה להתבטל לרצון השי"ת ע"י שמברר האדם אצלו שגם בתוך ההסתר יש חיות מרצון השי"ת. וזהו ויגש אליו להשי"ת. וגם כי זה נק' הגשה ליוסף כי יוסף הוא הנקודה פנימיות שיש מהשי"ת.. כי לא הוסיף בבקשה זו רק שחזר כל הדברים לעצמו להיות מיושרין אצלו ולקבל רצון השי"ת בשמחה. וע"י שמבררין שהוא מהשי"ת נתגלה הפנימיות. וכתיב ולא יכול יוסף שהוא הפנימיות להתאפק ונתגלה הפנימיות

שבת שלום💎

פיתולי השליחות / ויחי תשע"ט

פיתולי השליחות💎 / פרשת ויחי תשע"ט-תש"פ

נפתלי - מלשון חיבור "נפתולי אלהים נפתלתי.."
אילה שלוחה.
 האילה היא כח החידוש שיש בעיקר במין הנשי לעומת האיל שנקרא דכר (=זכר, זוכר את מה שישן...)

מה בדיוק מתחבר? המגיד ממזריטש מסביר שכל דבר שהקב"ה מביא לעולם יש בתוכו שני כוחות מניעים אחד כח האהבה והשני כח שנאה...

כח השנאה אמור למנוע מהשפע הא-להי להתגלות בעולם (או אם נדייק לגלות אותו בצורה מבוקרת..). אבל דווקא נקודת החיבור בין האהבה לשנאה היא המולידה את התענוג...

השנאה הגורם לרתיעה ולמניעה מקשר נגרמת כתוצאה מכך שהופרדה מכח האהבה... אבל מכיוון שבעיקרה היא קושי (אולי עצם הקושי לרדת מהעולם העליון המופשט לעולם החומרי). הרי כשהקושי מחובר לאהבה הוא מייצר תענוג...

יוצא שלכל קושי צריך למצוא את נקודת החיבור השורשית לאהבה בכדי להחזיק את השפע שהקב"ה הוריד אחרת זה יגיע לשנאה מונעת...

למשל רק אהבה לא מאפשרת לבקר ואז השני עלול לטעות ואולי להפגע... לחילופין עודף "שנאה" שובר את תחושת האמון והאהבה...

 ככל שמזכירים לציר התגלות ה׳שנאה׳ את הנקודה המשותפת - את החיבור לאהבה זה מקבל את האיזון הנכון ונוצר מזה תענוג.

אז איך עושים את זה?
דוד המלך אומר בתהילים עם עקש תתפתל (הנו"ן נפלה והיה צריך להיןת כתוב תתנפתל) - כלומר תצור את נקודת החיבור....
 כשהוא יחוש את האהבה תשבר לו העקשנות.

גם משה רבנו רואה שהשפע של ארץ ישראל לא מגיע לו אז כתוב ואתנפל (שם אולי יש נקודה מעניינת בסוף משה מסכים לא להיכנס לארץ ישראל דווקא מאהבתו וחיבורו לעם ישראל..)

לכל חידוש יש התנגדות שמרנית. הדרך ליצירת האיזון הנכון היא שהחידוש מגלה בתוכו את נקודת השימור וכך בעצם עולה זכרון השורש ששומר על השפע (נקודה למחשבה -הקבה הטביע את זה בהולדת ילדים. הזרע נושא בתוכו מטען עם זכרון גנטי שעתיד להתחדש... ובכך לימד את סוד הזוגיות...)

הגמרא מספרת על זוג שבא לרשב"י והודיע על רצונו להתגרש... רשב"י ביקש מהם לחכות וביקש מהאישה לקחת מהבית שלהם דבר אחד בלבד, שהיא הכי חפצה בו, לבית הוריה.

בבוקר, בעלה התעורר בבית של ההורים שלה... הם הגיעו לרשב"י התפייסו וחזרו להיות יחד...

בעצם מה שהיא הזכירה לו זה את הנקודה הראשונית ביותר של החיבור שלהם. שהיא בחרה בו... וזה פירק לו את כל החסימות והפך את הקושי ותענוג

העמקנו... ושנזכה להעמיק  (מעובד מדברות המגיד)
💎תתמלאו אהבה ועונג והרבה ברכה והתעלות מכל קושי שעברתם
שבת שלום💎

באהבה ובאמונה / שמות תשע"ט

💎באהבה ובאמונה💎/ פרשת שמות תשע"ט

והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'

אחרי אמירה כזו הקב"ה כבר כועס על משה...ועושה אותו מצורע. אבל על מה? לכאורה הוא מאוד ריאלי.

הנציב מוולוזין כתב מכתב לחובבי ציון (זה מופיע גם בפירוש שלו העמק דבר על התורה ד, א) שחששו שעם ישראל לא יזרום איתם כי הם לא הקלאסיים של בית המדרש...

כך גם משה גדל בבית פרעה... עבד עם נערות בסיכון במדין (חשבו על זה...) ... רעה צאן והיה לו הרבה זמן להגות פילוסופיה יוצאת מן הכלל באוניברסיטה של החיים... שאולי הוא גם מימש אותה בתור מלך כוש...

בכל מקרה "ישיבע בוחר" מכל הספקטרום... פחות...

אבל אומר לו הקב"ה אין דבר כזה ! בני - מאמינים בני מאמינים... יש בהם את היכולת לתת אמון ולקלוט לתוכם את הייחודיות של כל אחד... יש להם אמונה ואהבה

"האמונה והאהבה הן תמיד מחוברות זו עם זו כששתיהן זורחות בנשמה בשלמותן, וכשאור אחת מהן שלם לגמרי מתעוררת השניה בכחה, ויוצאת ממעמקי הנפש להאיר בכל מלואה. אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו"
            (אורות התחיה יז)

כשנאמין בזולתנו... במי שנותן לנו ובמי שמקבל מאתנו... נזכה לאהבה גדולה המחוברת לאמונה הגדולה - שבכל אחד מאתנו (ויחד) טמון המפתח לגאולה...

שבת שלום💎

תירוצים גבוהים / וארא תשע"ט

תירוצים או הסתכלות גבוה / פרשת וארא תשע"ט

פעם אתה על קוצים...פעם אתה על גחלים...אולי תהיה קצת על הכיפאק?

קלטתם כמה תירוצים (טובים!) בפרשה אחת? קוצר רוח...עבודה קשה....ערל שפתיים...כבד לב...(שהלב כבד ולא שהכבד לבבי...)...אצבע אלהים היא....ואשר לא שם לבו (למגיפת הדבר המשתוללת ברחוב!!!).... ועוד כל מיני סמויים יותר או פחות....

למה העולם הזה כל הזמן נתקע? למה היא או הוא לא קולט שאני לטובתו? לא עדיף לחסוך את כל הדיון המיותר הזה? אם זה כבר היה קורה מזמן היינו במקום אחר יותר טוב....מוכר?

המסתכלים העליונים, אזורי חסד אל תמיד, מכירים את הכיעור שברע בעומק יותר גדול מאותם שהרוגז והכעסנות הוא שלטון רוחם. ומתוך שהם יודעים שהרע מצד עצמו הוא דבר שאי אפשר כלל שיתקיים בעולם, אינם מתיראים לעמוד נגדו בגדולה נפשית פנימית, ודולים הם מעומק תוכיותו את כל נקודות הטובות שנמצאות בקרבו. ומתוך שעינם תמיד פקוחה לחפש את נקודת הטוב, לא תוכל שום שנאת הבריות לשלוט בהם, כי בכל מקום מוצאים הם נקודת הטוב, שמעריכים את ערכה יותר מכל חפצים, והיא בזוהר גדלה מחפה היא על כל הכיעור שברע, עד שאינו נראה כלל לעיניהם להרשים איזה רושם של קוצר רוח ומיעוט אהבה. על כן גדולי נפש הם הצדיקים, אבות החסד שבעולם, ואין קץ לאהבתם אל כל היצור. ודוקא מתוך האהבה האלהית הגדולה שבלבבם הם דורכים את כל מהלכי המשפט, ויודעים הם לבצר את מעמד העולם, להביא לידי גילוי את נקודות הטוב שלו על ידי עמל גופם ורוחם. והם הם הנם עבדי ד', הדומים למלאכי מרום, רודפי חסד וצדקה, שלום ומשפט, בכל לבבם ובכל נפשם. והם הם מעמידי העולם על בסיס הצדק והמוסר, להפנות אליו את הפנים המאירים של מעלה, בכל עצמת עידוניהם
(הראיה קוק קובץ ג פסקה קפט)

כדי לבסס ולהעצים אהבה צריך לגלות הכל גם את הנקודות הכי נסתרות. במבט הזה נוצר דיאלוג מתמיד שכל פעם מגלה ומגלה עוד יופי ועוד טוב...בהתחלה הטוב הזה יושב על מצע מאוד מכוער...אבל עם התרבות האהבה התרבות היופי

שבת שלום💎

חיזוק לב פרעה / וארא תש"פ

ויחזק ה' את לב פרעה../ פרשת וארא תש"פ

אחת השאלות האמוניות אולי המוכרות יותר היא כיצד הקב"ה מעניש את פרעה ומצרים והרי הוא מנע מהם את יכולת הבחירה בכך שהקשה את לב פרעה...

הרמב"ם למד מכך יסוד באמונה שלפעמים כאשר האדם הרשיע מאוד העונש הגדול ביותר שיקבל הוא איבוד הבחירה..  (כמו שגם אדם אלים עונשו הגדול ביותר זה הוא עצמו ואיבוד הקשב הפנימי שלו).

הספורנו חידש שהקב"ה בעצם איזן את המצב... הרי לא ייתכן שאדם יעמוד מול הנסים האימתניים של עשרת המכות ויוכל באמת לבחור מתוכו להוציא את ישראל ולכן הקבה איזן לפרעה את יכולת הבחירה... לפי זה עולה השאלה המתמדת של בחירה מול מציאות קשה ככל שתהיה... האם אכן תמיד אקבל את הכוחות לעמוד בהם באיזון? כיצש לא ארגיש שדבר גדול ממני בעצם משנה בי הכל ובעצם לי אין שום משמעות אמיתית?

חזל מדייקים שהקבה 'מחזק את לב פרעה׳ רק ממכת שחין... לפני כן הקשיית הלב הייתה של פרעה לבדו... מה שונה מכת השחין ואיזה יסוד הקב"ה הניח בתוכה לעולם הבחירה האמוני?

שחין מלשון שחי/שחוח - סוג של כפיפות קומה... בחזל מציינים שהשחין היא המכה היחידה שהתערבו ב'טקס' לפניה הקבה משה ואהרן יחד.. והשחין עצמו היה מעורב - לח מבחוץ ויבש מבפנים.

יכלתו של האדם לשוח.. לכפוף את קומתו היא גם יכולתו לשוח בשדב...לשוחח עם א-להים ואנשים.

חזל אומרים ששלושה זוגים של מוכי שחין קיימים ומשה רבנו בענווה שלו היה מרגיש שפל מכולם.. דווקא בגלל זה הוא ידע לדבר ולהבין את העם

אם כן נראה שהקבה הניח בעולם את ההבנה שכח הבחירה אינו מערכת כיפוף ידיים בינו לבין הנברא אלא מערכת חיפוש לשחות בצל אחד של השני.. להפריח את מה שכבוש וליצור שיתוף פעולה בחירי פנימי


וכאשר יתברר זה היטב לאדם לא יעלה בלבבו שום תשוקה כלל כ"א מילוי רצון קונו ועשיית נחת-רוח לפניו. וזהו שאמרו חז"ל באדר"נ ף על משרע"ה בענותו, ששלשה מוכי שחין הם והיתה דעתו של משה נמוכה מכולן, והיינו שכל כמה שמתברר אצל האדם איך שאינו נחשב מצד עצמו וכל החשיבות הנראית בו הוא רק מצד הבורא ית', והוא יתעלה הוא השלם- בתכלית הנכבד והנורא, יבחין שהוא חוץ משורת השכל והיושר שיהי' פונה בהשתדלותו בעבור הטוב המגיע לו מצד שהוא מגיע לו, כיון שיודע שיש בזה נח"ר להבורא ית', שכל התכליות והחפצים ראוי ומחויב שיהיו בטלים בערך התכלית הגדול והקדוש הזה שאין ערוך אליו, וכל מה שידע זה האמת יותר יגיע יותר לשלמות הרצון שיהי' רצונו ממש כרצון קונו
(מוסר אביך ב, ה)

אולי אפשר לומר שה' מחזק את לב פרעה ונותן לו אפשרות שלבו הפנימי האמיתי הוא זה שיבחר ולא מאורעות חייו חרדותיו וקשייו...

שבת שלום 💎

אגודת אזוב / בא תשע"ט

המבט למעלה שמביא את הגאולה / פרשת בא תשע"ט

חבר שלך קורס מתחת לאלונקה...אתה גמור מכל המשקלים שיושבים לך על הכתף...ומה הפתרון? אתה לוקח ממנו את האלונקה והאנומליה של החיים פשוט קוראת...קל לך יותר...אתה מתמלא שמחה...מחייך לחבר והוא במבט סובל אבל טיפה מוקל מעניק לך עצמות וכחות

מגלה לנו הרב קוק שראיית חברנו והסיוע להם בצרתם ובקושי שלהם הוא בעצם השראת השכינה. ממילא כשהיא שורה עליך לא רק המשמעות מעניקה כח אלא קב"ה בכבודו ובעצמו מרים את האלונקה ומרפא את הכאב..

 האדם צריד להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום, ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו, ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלהי, כי שם מלא חל על עולם מלא, ולית שכינתא שריא באתר חסיר (ואין השכינה שורה במקום החוסר)... התביעה הזאת להיות תמיד נתון ביסוד הכללי, בצרורא דלעילא דביה חיי כולא, הוא יסוד נשמת הצדיקים המתהלכים לפני האלהים ומתענגים על ד'. והם צריכים להתחזק, לדעת את עצמות רצונם, ושלא לעזבו משום מניעה שבעולם, רק תמיד יגדלוהו, יקדשוהו ויפארוהו, ויזכו לברכת ד', מיסוד בכל מכל כל (בכל אצל המקובלים הכוונה למה שאנחנו קוראים שכינה שהיא כנסת ישראל)

[ראיה קוק קובץ ו פסקה ריד] 

איך זה קשור לפרשת השבוע?

השפת אמת דורש את הפסוק "ולקחתם אגודת אזוב"...כשאתם במצב נמוך כמו של אזוב...תתאגדו ואז "והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף"... מהבט הגבוה דווקא באה הגאולה

ואולי הרב הנזיר קלט שזו כוונת הרב קוק וסידר את הפסקה הזו כשלאחריה קרא לפסקה "התיקון הכללי" שם כתב: "הכל עולה לאגודה אחת, לחטיבה אחת, להשלים את התיקון הכללי של העולם כולו"
(אורות הקודש חלק ג מוסר הקודש פסקה קב)

חשיבה בגבולות גזרה / בא תש"פ

💎 ויפן ויצא מעם פרעה 💎 / פרשת בא תש"פ

הרבה פעמים אנו מדברים על יצירת מרחב חשיבה בתוך הגבולות. כך שהאדם מעצמו מתעורר לכך. מסתבר שאת המהלך הזה עשה משה רבנו לפרעה.

כך כותב הרמב"ן -

"חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר חשב מחשבות אמת כי כן עשו ואמרו לפרעה הטרם תדע כי אבדה מצרים..

 ובדברי רבותינו (שמו"ר יג ד) ראה אותן שפונים זה לזה מאמינים לדבריו יצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה". 

והנכון בעיני כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו מתרה בו ויוצא מלפניו אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן בעבור ויושב את משה...

המצאותו של האדם הדורש לרוב מייצרת פגיעה ביכולת של הזולת לקבל החלטה מתוך שיקול שהוא לא רוצה שתתבטל העצמיות שלו. ההתרחקות משאירה לאדם את מרחב הבחירה שהוא כל כך מאמץ ומאפשרת בחירה נקיה ללא מסכים...נקודה למחשבה...