אורות התשובה פרק א
הרב קוק מסביר שיש 3 סוגי תשובות:
את התשובה אנו מוצאים בשלש מערכות :
א) תשובה טבעית
ב) אמונית
ג) תשובה שכלית
בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית.
נתמקד בתשובה הגופנית
הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב. לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם
יכול להיות למשל שאדם לא עושה כושר. ורואה שכוחותיו הפיזיים נחלשים. כשהוא מבין שזה מה שמחליש אותו ומחליט לעשות כושר הוא בעצם התחיל תהליך של תשובה..
המדיצינה עוסקת בזה אמנם הרבה, אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו, ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית. עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכחותיו
תורת הרפואה עוד לא הגיעה ליכולת לפתור את כל המחלות. וגם לא תמיד התרוםה מדייק למשל יש תופעות לוואי וכאלה...לכן מדע הרםואה עוד צריך להשתכלל. מכאן נוגע הרב בתחום קרוב והוא גוף ונפש -
וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא, בקשר חזק, ביתר חלקי התשובה הרוחנית-הטבעית, האמונית והשכלית.
כשהאדם משלים את כל חלקי התשובה גם הנפשיים הורוחניים זה פותר את בעיות הגוף ממילא. מכיוון שיש יחס ישיר בין הגוף והנפש יש יכולת לטפל בנפש בעזרת הגוף ולאפל בגוף בעזרת הנפש
אחרי שביררנו את תשובת הגוף עוברים לשלב נוסף בתשובה הטבעית -
יותר פנימית היא התשובה הטבעית הנפשית והרוחנית הוא מה שקוראים "מוסר כליות".
כאן הרב עומד על מחלוקת גדולה האם האדם הןא טוב מטבעו ורק צריךצלהזהר מלקלקל אותו. או שמא הוא רע ביסודו וצריך לשרש ולעקר כל התנהלות שלו
טבע הנפש האנושית הוא ללכת בדרך ישרה, וכשסר מן הדרך, כשנפל בחטא, אם נפשו עדיין לא נשחתה לגמרי, הרי החוש הזה של הישרות מדאיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב, והוא מזדרז לשוב לתקן את המעוות, עד אשר ירגיש כי נמחה חטאו
הרב מכריע כאפשרות הראשונה האדם טוב ביסודו (כך גם אמר שלמה המלך בקהלת והאלהים עשה את האדם ישר). אלא שרבים טעו בפסוק לפתח חטאת רובץ ושיצר הטוב רק נולד בגיל מצוות וכאלה...היצר הרע איננו רשע. הוא היצר המקדם את האדם לקדם את טבעו ותכונותיו. הוא כח החיים שמייצר אצלו רצון לאכול...לישון...לחיות...לזוגיות ולכל כוחות החיים. כך דרשו חזל והנה טוב מאוד. טוב זה יצר הטוב . מאוד זה יצר הרע... לכל הכוחות חיים האלה מתלווה לאדם מוסר אנושי תחושת צורך במשמעות ובערכים שינווטו את הכוחות האלה.
אלא שיש מורכבות עם המוסר הזה-
חלק זה של התשובה הוא מסובך הרבה מאד, תלוי הוא בתנאים רבים פנימיים וחצוניים, ויש בו כמה דרכי הטעה, שחובה היא להשמר מהם, אבל מ"מ הוא אחד היסודות, שתוכן התשובה נשען עליהם
לדוגמא כשילדים רבים הדרך היותר טובה לפתור את הבעיה היא פשוט לא להתערב..יש בילדים רצון להרגיש טוב בחברה והם לומדים זאת לבד מהאינטריגות ביניהם.
אבל אי אפדר להשאיר את המוסר בתחושה בלבד...אם אין מוסר אלוהי..צו אבסולוטי שינתב את העולם במוסר...אז המובר יישאר ילדותי ויפתח מלחמות או ילדי פרחים וכאלה..
לכן מכאן צריך לעבור לתשובה האמונית
ממשיכים בפרק א
אחרי התשובה הטבעית באה האמונית
הסברנו שהקושי במוסר הטבעי זה דהוא לא מוחלט ןממילא נתון לשינויים על פי שכל האדם שעלול להוביל למחוזות לא נכונים
היא החיה בעולם ממקור המסורת והדת, שהיא עוסקת הרבה בתשובה. התורה מבטיחה לשבי פשע סליחה. חטאות היחיד והצבור נמחים ע"י תשובה. הנביאים מלאים הם דברים נשגבים ע"ד התשובה. ככלל כל ערך התוכחה התורית בנוי הוא על התשובה האמונית.
כאן נכנסים לתשובה דאנחנו מכירים משגרת הלשון. אדם שחטא בחטאים שהתורה מצווה עליהם והוא שב בדרכי התשובה. למשל אדם שנסע בשבת והפסיק...הוא החל בתהליל תשובה מתוך ערכים דתיים של הכרה באלהים ובתורתו.
במעמקיה ישנם פרטים לאין חקר, אשר אך כלליהם היסודיים דורשים הרחבת דבורים ובאורים רבים.
יש כאן 2 ממדים.
ממד אחד פרקטי של ידיעת ההלכה ומה השם מצווה על מנת לא לפולצלחטא וגםצלעשות רצון השם באמת
ממד שני מהותי שכולל הרחבת הדעת האמונית על מנת להגדיל את התשובה האמונית. שיא הדעת הזאת נקראת התשובה השכלית שנראה אותה בהמשך והיא חותמת את פרק א
התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית, שכבר באה למדרגה העליונה, אשר לא רק צער גופני או נפשי ורוחני, ולא רק השפעת המסורת והקבלה, אם מפחד עונש או רשם כל דבר חק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש, גורמים הם את התשובה, כי-אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה, אשר עלתה למעלתה אחרי אשר התפקיד הטבעי והאמוני כבר רשמו בה יפה את רשומיה.
המוטיבציה לתשובה השכלית נןבעת מתחושת קשר עמוק לרצון לקרבה להשם ולחיבור העולם לשורשו הטוב.
תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אור אין קץ, היא באה להפך את החטאים כולם לזכיות, מכל השגיאות היא מוציאה למודים נשגבים, ומכל ההשפלות עליות נהדרות. זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות. שהיא מוכרחת לבא ושסופה לבא.
היסוד הזה יחזור על עצמו בפרק טז פסקה א. שהתשובה בעצם מחברת את העולם המעשי לרצון ה'. מעתה החטא כבר אינו פרטי של האדם אלא הוא הפך להיות חלק מהרצון של הקבה בקידום תהליכי העולם. אפשר לומר שהתשובה מעבירה אץ החטא ממימד בו האדם בחר בעבירה למימד בו האלהים יודע מה נעשה וחפץ בזה. כאשר כל ההבדל הוא איםה הרצון שלי נמצא. ברגע שמאסתי במעשה מתוך רצון שעולמו של הקבה ישוב לטוב. הקבה לוקח כביכול אחריות על המעשה ומחבר זאת למהלך האלוהי הגדול שלו. (אם זוכרות שברנו על זה ביום כיפור שעבר...)
סיימנו את הפרק הראשון בס"ד