ניתן רק לדמיין את בלק מורט את שערות ראשו ומתחרפן מהמכשף שהוא הביא עסוק לברך במקום לקלל... אבל בלק, נראה שהוא כל כך עסוק בעצמו וברצונו העיוור להצליח.
ניכר שבזה הוא מדבר מבלעם. בלעם עסוק אך ורק בעצמו. כך היא גם נבואתו. חזל אומרים שבלעם היה יודע עם מי היה מדבר לעומת משה שלא. את הקב"ה אי אפשר לתפוס, לכן ברור שמשה לא היה יודע עם מי הוא מדבר. אך מה הכוונה אצל בלעם? בלעם פשוט ניבא את עצמו. הוא התייחס לחוקים האלהיים המונחים בקוסמיות של הטבע ולא חיפש דיבור. גם כאשר ה' דיבר אליו הוא היה עסוק ברצונו האישי.
רבי צדוק הכהן מלובלין עומד על כך שגם יחסיו עם אתונו שהיו מורכבים בפני עצמם מעצם זה שקיים עמה יחסי אישות - הוא עשה זאת פשוט כי הוא ראה בה את עצמו. הרצון הייתה עצמה "קליפת בלעם" וכמו שאשתו כגופו כך הייתה מבחינתי האתון. הוא חי איתה כי הוא אוהב את עצמו וראה בה אותו.
באופן דומה עומד על כך המהרחו שמיתתו של בלעם הייתה דווקא כששיקר לעצמו. כאשר בא אליו המלאך ורמז לו שהוא עובר על שבועת לבן ליעקב ולבן התגלגל בבלעם. לכל בלעם מת בגיל *לג* שנה, זכר לאותו *גל* - עד שנשבע עליו בלעם ליעקב.
לכן בלעם גם רואה רק "מחזה שדי" ולא את גילוי שם שדי בעצמו. שדי הגילוי של הקב"ה ששם גבול לעצמו ומעניק לזולתו את חייהם ועצמאותם. בלעם מנותק מזה. הוא משמיט את היו''ד ורוצה לעשות כשפים בעזרת שד - לכנס את הכל לעצמו.
כל עולמו של בלעם מכונס בתוכו. האהבה שלו מופנית לעצמו. רצונו מהזולת נשאב לכבד את עצמו ולא כדי לעזור להם באמת.
לכל הוא מתקנא בישראל שרואה את האהבה שלהם מופנית כלפי חוץ. שימושי האהבה שלהם פורה, שבמגוריהם כל אחד מגביל את עצמו על מנת לתת מקום לאחר.
בסופו של דבר הוא מטכס עצה והיא לנסות להפיל את ישראל שיראו רק את עצמם וטובתם במקום אהבת האחר. קצת להפוך. אותם לבלעמים. לא שחם המנותקים מהאבות שלהם.
החיבור של על ישראל לתיקון יהיה דרך החיבור לאבהות - המקום שנותן את האהבה בהגדרה לבניו. לכן עמד על כך מהרחו שראשי תיבות "אל בלק וכה תדבר" הם אבות.
*כי אדרבא מבחינת האבות יתברכו ישראל על כאלו של בלעם ואין ההבל העליון (הרמוז בר"ת "הנה ברך לקחתי") נמסר ברשותו לקללם"*
(שער הפסוקים פרשת בלק)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה