נתינה לחיזוק אהבה
*מעשה בסבטא בן אלס (יהודי) שהשכיר חמורו לנכרית אחת כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא. לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא. אמרה לו ולא יהודי אתה? אמר לה ומאי איכפת ליך? נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו משרתי ע"ז מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך. הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו אע"ג שהתכוין לביזוי*
בניגוד לעבודות זרות אחרות שיש בהן סוג של אידיאולוגיה ורציונל מסוים, העבודה זרה של פעור כל כולה פורקן פיזי של הגוף... כל פרש היוצא מהאדם מוגדר כעבודתה... כל המהות שלה זה להוציא את אלוהים מהמשחק... בעצם אין שום משמעות לכלום מלבד הנאת הפורקן.
והיהודי שנוטה לומר: "מה?? זה רק משחק... זה בקטנה... זה שטויות... - עלול ליפול הכי חזק לסוג העבודה זרה הזו. ובכך הוא מוציא מעצמו כל רוח חיים...
ברגע אחד, כל החיים הופכים להיות חסרי משמעות.. כי כל טיפת חיים בהם יוצאת בפורקן הראשון שמזדמן בלי שום חיבור לשום דבר...
פינחס המתקן הראשון שלחם בעבודה זרה זו מתקן את מידת היסוד. בעצם לגבר יש צורך לתת כל הזמן. אם לא ידע לעשות זאת בקדושה זה יצא לו בפורקן בזוי ולעתים אכזרי.. ככל שיתחנך ויחנך את עצמו לנתינה...לחסד.. מידת הנתינה שלו תהפוך לאהבה. אבל אם הפוך מכך, מידת הנתינה שלו תבא לתועבה - תועה אתה בה..תועה אתה באהבה...
מידת היסוד לא באה לבד היא מקושרת למידת המלכות (השייכת יותר לעולם הנשי, אבל קיימות בכל אדם..) מידת המלכות מקבלת אהבה... לכן ככל שתקבל יותר אהבה מסודרת בריאה מותאמת וקדושה לא תחפש להסתפק מתאוה סתמית. אחרת מרוב צמאון תהיה מוכנה לשתות כל דבר אפילו נפט של תאוה...
לכן חשוב ללוחמים אחרי הנצחון על מדין להמשיך את מגמת הנתינה ולהקריב קרבן להשם...לא כי חטאו אלא כדי להמשיך בנתינה בריאה לחיזוק שריר האהבה האמתית
*ולא נפקד ממנו איש לדבר עבירה לומר שהיו בכל עת בידינו ולא נפקד איש מאחינו אשר בצבא אל מקום אחר לעבור עבירה. אמר להם משה א"כ קרבן זה למה? אמרו לו לכפר על נפשותינו מהרהור הלב*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה