בשמונה קבצים ו, צא מסביר הרב תובנות יסוד בטעותו של קרח -
*המחשבה האלהית בצורתה החיה המעשית, היא המחשבה המצורפת לעבודת המקדש, שאי אפשר לה להיות בתיקונה כי אם על ידי העבודה המעשית של הקרבנות, ודוקא על ידי כהנים בני אהרן.*
המחשבות שמגיעות מהעולמות העליונים הן רוחניות לגמרי. אולם יש קשר בין האינסופיות של העולם הרוחני לבין עולמנו הגשמי בכל שהעולם הזה כביכול משתקף ובא לידי ביטוי במעשי הקרבנות שאחראים עליהם הכהנים בני אהרן.
*הם הם המסוגלים להחיות את המחשבה האלהית באופן שחייה יהיו חיי כל, חיי כל יסוד ודומם, חיי כל צמח וחי, חיי כל אדם וגוי, חיי כל ישראל, וכל צבאי צבאות מרומים.*
לכן הכהנים גם מחוייבים בשמירת המחשבה ובדיוקה לקראת כל עבודה. כך למשל שהקרבן יהיה לשמו, לשם ריח ניחוח לה' וכו'. בכל מעשה הכהנים מחזיקים כמה רבדים של השראת שכינה בעולם כולו.
*זר אשר יקרב, יפתח את צינור החיים המחשביים הללו בצורה מקולקלת, מעוותת ומזיקה, שהיא מביאה בסוף להנזר אחור מאחרי החיים האלהיים.*
כשאדם זר שאינו כהן מביא את העולמות הרוחניים לידי ביטוי בעוד שהוא מנותק מהקשרי הקדושה. הוא גורם לכך שאין שיקוף אמיתי ואחן חיבור לעולם הגשמי וכך העולם הגשמי ומעשיו יוצרים ריחוק המחשבות האלהיות.
*ונזירה זו, נזירה כללית היא, הפועלת על היקום כולו.*
ממילא הטעויות שלו גורמות לאיחוד בכל הרבדים שכאשר הכהנים מבצעים אותם הם מתקנים.
*קרח, אשר בקש לקעקע יסוד הכהונה, פגע ביסוד העולם, בבריח התיכון של היקום, וארץ התקוממה לו.*
קרח פגע ביסוד הכהונה ובכך פגע בתשתיות של החיבור בין העולמות. בין המחשבה האלהית למעשה וביוטויו בפועל. לכן גם נענש בכך שתשתיות העולם קרסו מתחתיו והארץ פתחה פיה לבלוע אותו.
*עד אשר נטיה זו בעצמה תהיה העדה לחיים של המחשבה האלהית, צדיק כתמר יפרח.*
מתוך פעולותיו של קרח עדיין נוצר דבר אחד חיובי וזה העדות והרצון לקרבת אלהים. ועוד יותר מכך נוצרה עדות שזה צריך להיות בצורה הנכונה. לכן חז"ל אומרים שעד היום בלועי קרח מתחת לאדמה צועקים (ובכך נותנים עדות) משה אמת ותורתו אמת. כאן מסיים הרב ומסביר שזו כוונתו של האריז"ל שדרש שסופי תיבות קרח הם "צדיק כתמר יפרח". כלומר שבסופו של תהליך גם מי שרצה להביא מחלוקת המחשבה האלהית מביאה את הדברים לתיקון גדול ולהוצאה של צדיק מיושר מכך. אפשר שכוונתו לשמואל הנביא שיצא מקרח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה