גאולת מצרים שונה בתכלית מגאולתנו האחרונה. אבל היא מהווה בסיס לקליטה נכונה של הגאולה הנוכחית. השנים הראשונות של הילד משפיעות חזק על אישיותו ודרכי פעולתו כשגדל.
גאולת מצרים מתוארת ע"י הנביא יחזקאל כך:
"וּמוֹלְדוֹתַ֗יִךְ בְּי֨וֹם הוּלֶּ֤דֶת אֹתָךְ֙ לֹֽא־כָרַּ֣ת שָׁרֵּ֔ךְ וּבְמַ֥יִם לֹֽא־רֻחַ֖צְתְּ לְמִשְׁעִ֑י וְהָמְלֵ֙חַ֙ לֹ֣א הֻמְלַ֔חַתְּ וְהָחְתֵּ֖ל לֹ֥א חֻתָּֽלְתְּ"
הנביא מתאר את עם ישראל כתינוק שבשעת לידתו לא בוצעו בו הפעולות ההכרחיות לניתוק מהאם
לא כרת שרך - ניתוק חבל הטבור. מאפשר את הפסקת היניקה הבלתי מודעת מהאם ויצירת ראשוניות של עצמאות - הצורך להפעיל את הפה כלפי המקור משם תתפתח בעתיד יכולת השיח.
ובמים לא רחצת למשעי - רוחצים את התינוק על מנת להוריד ממנו את דם הלידה. מכאן והלאה הוא כבר לא סוחב את דמה של אמו. מכאן תגיע האחריות המוסרית שלו על חייו והיכולת להתנקות מאשמות קודמות שאינן שלו.
והמלח לא המלחת - מולחים את התינוק על מנת לחזק את בשרו. בפעולה זו משתחררת העצמאות הרגשית. הבשר כבר לא רך כשהיה בבטן. יהיה עליו להתמודד עם מצבים בהם לפעמים יתחספס.
והחתל לא חתלת - מקבעים את אבריו בעזרת חיתול על מנת שיופרדו אחד מהשני וע"י כך כל איבר יתן את תפוקתו ביכולת מליאה של הרחבה מנטיית הכיווץ. בפעולה זו משתחררת הישורת האחרונה של העצמאות והיא היכולת לפעול ולהפעיל באופן מלא תוך נתינת מקום לכל בעל תפקיד.
אם כן כל מרכיבי העצמאות של האדם : יכולת השיח, אחריות המעשה, הויסות הרגשי, ויכולת הביצוע. לא היו בגאולת מצרים. הקב"ה עשה זאת במקומנו.
צריך להכיר ולהפנים שאנחנו צריכים לעבור שלב כזה שבו קצת עושים בשבילנו. מקום של "פינוק" בריא שהוא כל מהותו של ליל הסדר. הוא דורש המון סבלנות ושמחה על מנת שזה יצא לפועל בצורה טובה. וזה הזמן בו אנחנו פשוט מקבלים מהקב"ה שפע אורות של עצמאות שבבא העת "שנהיה גדולים" נוכל לקחת את דפוס הפעולה החיובי שראינו מהקב"ה והפעם לבסס אותו בעצמנו לבד (זה כבר יום העצמאות..).
אז כשמתעסקים לקראת החג התעסקות מאסיבית בגאולת נפשות או נקיונות או כל חסד עד הרגע האחרון לעתים מרגישים שמגיעים לפסח במצב של "לא כרת שרך והחתל לא החתלת". דווקא יש לשמוח כי זה המצב הכי מותאם להכנס לפסח. זה החג וזו עמדתו הנפשית המתח בין הצורך להתייגע ולהגיע לעצמאות לבין הרצון להתפנק ולשהות בחירות.
פסח שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה