כל מיני סוגי נגעים נמצאין אצלנו בפרשה. מבאר הרב קוק (קבצים ב.שכט):
*מלא צער הוא העולם, ועל מה הוא מצטער?*
יש צער בעולםש שנובע מהמרחק בין גודל הנשמה לביצועיה ה'גרועים' בפועל
*מפני שיש בנשמה הפנימית של האדם כל כך גודל ושיגוב, מה שאין העולם הולמו עדיין כעת*
ומהיכן מגיע הגודל הזה?
*מפני שהוא שואב את גדלו, גדולת נשמתו, מעולם רחוק וגבוה מאד, מעבר מלא הדר, ומעתיד עשיר זוהר. לולא זה הגודל לא היה לצער מקום.*
וכאן הרב מצפין סוד:
*והמשכיל המבחין את המקור, מהיכן הצער בא, עד כמה חשוב ויקר הוא מקור חיי הצער הללו, מיד מתהפך אצלו הצער עצמו לעדן, והנגע לענג*.
הנגע הם ראשי תיבות נהר-גן-עדן...אך כתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. אם כן הסדר הוא עדן- נהר - גן...ר"ת ענג...
אפשר לומר שהנהר הוא הגילוי הכי גבוה של השכל המסוגל לקבל ביטוי של הבנה במציאות - הגן. כשמבחינת האדם אין עדן - אין מקום בו רק אלהים פועל... נוצר פער ונתק של האדם מאלהיו וממילא המקור של הנהר נסתם ומי הנהר מתלכלכים ומאבדים את חיותם. לכן נגע התרעת בארמית נקרא "סגירו" מסביר הארי זל מה שסוגר את אור החכמה להופיע בתפארת. התפארת היא עולם התורה שהאדם יכול להכיל. לעומת החכמה שהיא מעליו (והחכמה מאין תמצא...).כל שעל האדם לעשות הוא להכיר שיש מקור אלהי "והמשכיל - המבחין את המקור". כשיש מקור - יש חיבור - יש פתיח לדיאלוג כלשהו עם הכרה שיש זהות אלהית שפונה אלינו ועלינו להקשיב לה...ממילא הסנת המקור הופכת את הנגע לענג. פתיחה של מעיין החיים שמזרימים מים חיים ומחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה