*עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו*
במדרש שיר השירים רבה נחלקו ר' מאיר ור' יהודה. לדעת רבי מאיר "עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח רע ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל". רבי יהודה לא מקבל עקרונית את הפרשנות של רבי מאיר ואומר לו: "דייך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל". לכן מפרש בעצמו "עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".
אחת הפרשנויות להמשך המדרש הוא שלרבי מאיר יש מסורת על כך שלבם של ישראל היה מכוון לעבודה זרה כבר במעמד העגל.
אבל הנה בכל זאת רבי יהודה לא מוכן לקבל דרשה בשיר השירים לגנאי על ישראל....
כשמבססים קשר. גם אם בעברו עבר משבר כזה או אחר, יש שלב שבו שרים אחד לשני, מקום שבו הרגש נקי ומחפש לראות רק את הטוב.
שיר השירים מבטא את ה"רומנטיקה האלוהית" הקיימת בין ישראל לקב"ה ולכן שם הכל נקי ואוהב. כדי להיות בעמדה הזו של השירה צריך הסבה. "סב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים". הקבה סב ומחזר אחרי עם ישראל לגאול אותם. ועם ישראל סובב סביב הקב"ה לנשא שמו בעולם. בזמן הזה שכל צד רוצה עולה הקשר ומתחזקת האהבה
תנא נוסף במדרש שמפרש את הםסוק הוא רבי טביומי - "עד שיעקב אבינו מסב במטתו נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו והיה אלהים עמכם אמר להם עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם".
שנזכה לחזר אחרי ה' אלוהינו ולהשיב את אהבתו ושכינתו להגלות עלינו במהרה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה