בס"ד
קריאת התורה ביום העצמאות
הקדמה לסוגיה
במאמר זה אנו באים להציע לקהילות ולתלמידי חכמים מבט נוסף על האופציה לתקן קריאה בתורה ליום העצמאות מפני חשיבותו של היום וההבנה שאם אנו רוצים להתייחס ליום הגאולה בצורה רצינית עלינו לפעול שגם נוסחי התפילה יביאו לידי ביטוי את משמעות היום. כמו שבעתיד שתקום סנהדרין ונבנה את בית המקדש ואף תתחדש הנבואה נחשוב כאומה מה המהלך הבא בביסוס יום הגאולה – אם בקרבנות, או בעבודה מיוחדת במקדש. נכון לעכשיו, דיון על קריאת ספר תורה ביום העצמאות מתבסס על שני דיונים בשני קומות שיש לתת עליהם את הדעת. האחד, האם חז"ל מאפשרים הלכתית לתקן מדעתנו קריאה בתורה ביום שלא צוונו בו מלכתחילה. והשני, האם חז"ל הניחו לנו כלים לתקן מהלך כזה על מועד חדש. נחל דווקא בבירור השני ונעבור לבירור הראשון.
חז"ל התקינו אפשרות להוסיף קריאה בתורה למועדים המתחדשים
בכדי לברר האם חז"ל הניחו לנו כלים לתקן קריאת תורה על מועד מחודש, עלינו להבין קודם את מהות התקנה לקריאה בתורה, והיא מופיעה בצורה מסודרת ברמב"ם בהלכות תפילה (יב, א-ב):
משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים. ואלו הן הימים שקורין בהם בתורה בציבור, בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ובפורים ובשני וחמישי שבכל שבוע ושבוע, ואין מפטירין בנביאים אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב בלבד.
לפי דברי הרמב"ם, כאשר משה רבנו ועזרא הסופר תיקנו את קריאת התורה, מי היה הדמות שתיקנה קריאה בתורה בחנוכה? הרי חנוכה אירע זמן רב אחרי עזרא הסופר. אך עוד לפני שנענה על שאלה זו, יש לברר גם על חג הפורים שאירע לפני זמן עזרא, אך לכאורה לא ברור אפוא מדוע עזרא שלא היה רחוק מהמאורעות ומתקין שיקראו לפחות עשרה פסוקים בכל קריאה, מתקין בפורים תשעה פסוקים בלבד!
הרי"ף (מגילה יב.) מתרץ שכיוון שנגמר הענין בתשעה פסוקים זה הספיק, ובירושלמי (מגילה ד, ב) הלשון היא: "התיב רבי פילפי בר פרוטה קומי רבי יונה: הרי פרשת עמלק? א"ל: שנייא היא שהיא סדורהי של יום". כלומר כיוון שהיא מביאה את סדר היום או במילים שלנו את עניינו של היום – חג הפורים – באופן מלא עזרא לא טרח לשנות בשביל פסוק אחד ולכן החריג את הקריאה של פורים. בשו"ת דברי מלכיאל (ב, קב) ישנו תירוץ נוסף שעזרא לא רצה לשנות מבית דינו של מרדכי שקבע קריאה זו:
"בדבר מ"ש דעזרא תיקן עשרה... אבל בפורים שהקריאה אינה מתקנת עזרא א"צ יוד פסוקים. והעיר כבודו דהא אף כשחל פורים ביום ה' ג"כ אין קורים י"פ. לק"מ דמ"מ אין קריאת פ' עמלק בשביל תקנת עזרא. ועל יום זה לא תיקן עזרא להפקיע תקנת מרדכי ובית דינו הקודמים לו. וכעין זה כתבתי שם סוף אות ח' לענין מעמדות ע"ש [ולפי המנהג שמתענין בי"ג באדר. בלא"ה מתקיימת תקנת עזרא במה שקוראים אז ויחל. ואין הולכים שלשה ימים בלא קריאה בתורה י' פסוקים אף כשחל פורים ביום ה'"
יש לעיין בדברי רבי מלכיאל, בהנחה ובית דינו של מרדכי קבע קריאה זו והיא שונה בהלכותיה, מדוע זה לא צוין בגמרא? ובכלל מנין למדו בית דינו של מרדכי שצריך לתקן קריאה בתורה? הרי שמענו שתקנו קריאת מגילה ולשם מה הוצרכו לקרא בתורה בנוסף? אלא שמכאן נראה ללמוד שיש חשיבות גדולה בימים טובים שמתווספים לעם ישראל – לתקן בהם קריאה בתורה, אלא שצריך שיהיו על פי הכללים שהתווה עזרא. ובפורים יש לומר שמכיוון שבית דינו של מרדכי עוד לא הכיר כללים אלו אלא רק את הכללים שקבע משה רבנו, הם עמדו אך ורק בכללי ההלכה שקבע משה.
כעת נחזור לשאלתנו על קריאת התורה בחנוכה. מנין למדו לתקן את קריאת התורה בחנוכה? הרי אירועי חנוכה היו מאוחרים מאוד לעזרא הסופר. הנה במשנה במסכת מגילה (ל:) מובא:
בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים, בעצרת "שבעה שבעת", בראש השנה "בחדש השביעי באחד לחדש", ביום הכפורים "אחרי מות". ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג. בחנוכה - בנשיאים, בפורים – "ויבא עמלק", בראשי חדשים – "ובראשי חדשיכם". במעמדות במעשה בראשית, בתעניות - ברכות וקללות. אין מפסיקין בקללות, אלא אחד קורא את כולן. בשני ובחמישי, בשבת במנחה - קורין כסדרן, ואין עולים להם מן החשבון, שנאמר: וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל, - מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו".
רש"י על סוף המשנה מדייק: "שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - אכולה מתניתין קאי, ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות". מדוע מדגיש רש"י שהסיפא של המשנה חלה על כל המשנה? בפשטות היה לנו לחשוב שחנוכה לא היה אמור להיכלל בכלל המועדים בהם קוראים בתורה שכן הוא מאוחר לעזרא ועוד שאינו במועדים הכתובים בתורה. בא רש"י ומדייק שישנה מצווה לתקן קריאה בתורה לכל מועד שמתחדש לעם ישראל.
וכן נראה ממסכת סופרים (יז, ה-ו) שקושרת גם כן בין הלימוד הזה מהפסוק לכלל הקריאות בתורה כולל חנוכה! ולאחר שסוקרת המשנה את כל הקריאות במועדים, היא מציינת את הפס' ממנו נלמד שיש לקרא בכל מועד כמצוותו. מוסיפה ומציינת המשנה שפרשיות אלה אף דוחות את סדר הקריאה הרגיל בצורה מליאה או חלקית:
בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים; בעצרת... ובתעניות של תשעה באב ושבע אחרונות של עצירת גשמים, ברכות וקללות, אבל תעניות אחרות, ויחל משה, ומפטירין דרשו ה', ויש אומרים שאין מפטירין, ונהגו בו העם, ואין מפסיקין בקללות לפי שאינו מן המובחר להפסיק בקללות ולהתחיל בקללות; בשני ובחמישי ובשבת במנחה, קורין כסידרן, ואין עולה להם מן החשבון, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו. מיכן אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים ולתעניות ולמעמדות וליום הכיפורים, שיבואו אילו בין בשבת בין בשני בין בחמישי, שאין קורין כסדרן, שמפסיקין סידרן, וקורין באילו; אבל אי אתה יכול לומר בתעניות ובמעמדות ובפורים שיבואו בשבת כדי להפסיק מסדר שבת עליהם, אלא בשאר ימי השבוע, או בשני וחמישי.
אם כן נמצאנו למדים שלא רק שיש להתקין את אותה קריאה אלא שאף כאשר מגיעים ליום שני או חמישי יש אף להחליף את הקריאה המקורית של פרשת השבוע. וכן נראה שהבין הרמב"ם (תפילה יג, א-ב) שסידר כך בהלכותיו שראשית ביאר את סדר הפרשיות וכיצד תוקנו. ולאחר מכן כשבא לפרט את הקריאה במועדות (תפילה יג, ח) ביאר את התקנה ובכללה דרשת משה רבנו:
מפסיקין למועדות וליום הכפורים וקוראין בענין המועד לא בסדר שבת, ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו, ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד, ומה הן קורין? בפסח...
ולאחר מכן כלל בתוך זה את חנוכה ופורים (שם הלכה יז):
בחנוכה ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד סוף קרבן המקריב ביום הראשון, וביום שני קורין קרבן נשיא שהקריב בשני, וכן עד יום השמיני, ביום שמיני קורין עד סוף הקרבנות עד סוף הסדר ומפטירין בשבת של חנוכה בנרות זכריה, ואם היו שתי שבתות בחנוכה מפטירין בשבת ראשונה בנרות זכריה, ובשנייה בנרות שלמה, והקורא בענין חנוכה הוא שמפטיר בנביא, בפורים קורין בשחרית ויבא עמלק.
אם כן נמצאנו למדים מקריאת התורה בחנוכה שחז"ל הניחו לנו את היסודות לתקן קריאה בתורה ביסוד יום חג על גאולתנו גם כן. לכאורה די לנו בזה בשביל להבין שעלינו להתקין קריאה מסודרת בתורה ביום עצמאותנו, או אף כשיוצא בשני וחמישי לשנות את הקריאה לקריאה שתתוקן ליום זה. ואם לא די בכך, הרי שפנינו להבין האם בכלל אפשר לתקן קריאה בתורה ביום שמן הדין אין בו קריאה. לכאורה יש לכך כמה תקדימים: מנהג אמירת פרשת "ואברהם זקן", עשרה שקבעו לעצמם תענית שמוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת ויחל משה, וכן מנהג קריאת פרשת הנשיאים בחודש ניסן מתוך הספר, קריאת ספר דברים בהושענא רבה, קריאות מרובות בשמחת תורה כולל בלילה ועוד. לכן לא מן הנמנע שנוכל לתקן קריאה בתורה גם על יום גאולתנו בדיוק כמו שתקנו על חנוכה.
ההיתר להוציא ספר תורה ביום שלא תקנו חכמים
בשו"ת גינת ורדים (ח"א כלל א סי' מט) אחר שבא לומר שגם עשרה מתוך הקהל יכולים לקבוע לעצמם תענית ולהוסיף ברכת עננו בתפילה למרות ששאר הציבור לא קיבל את התענית:
לענין קריאת ס"ת יש להקל שבכל עת וזמן שיסכימו עשרה לקרוא בתורה שפיר דמי יוציאו ס"ת ויקראו בברכות מפני כבוד הצבור כי היא חיינו ואורך ימינו והלואי שיקראו ישראל בתורה כל יום ויום אלא שהראשונים מפני טורח צבור לא רצו להכביד עליהם.
ובהמשך דבריו לגבי ברכה, תלה הדבר במנהג הקריאה:
וכיון שקורין בתורה ממילא חייבין לברך ברכת התורה והקריאה עצמה היא מחייבת לברך ברכות הראויות לה וקריאת התורה אינה מצוה קבועה ומיוסדת לא תחסר ולא תוסיף שהרי בגלילות אלו משלימין התורה בשנה אחת ויש מקומות ומנהגים מוחלפים שמשלימים התורה לשלש שנים ובכל מקום ומקום מברכים על התורה כפי מנהגם ובתענית משמרה של ר"ח נהגו לקרות בתורה פרשת ויחל דהוי מילי דרחמי מעין ענין המאורע שמרבים בתפלות ובתחנונים אכן בקביעות ענינו ראוי להחמיר וכוללין אותה בשומע תפלה אף על פי שמן הדין היו יכולין לקובעה ברכה בפני עצמה כיון שיש שם י' שמתענים ונראה דחשו הראשונים שלא לקובעה ברכה בפני עצמה שמא לא יהיו י' שמתענין בב"ה וכפי דברי הראשונים כל בי עשרה דמיכנפי ומפשי ברחמים אף על פי שאינם מתענין יכולין להוציא ס"ת וקורין ויחל.
והוסיף לחזק דבריו ממנהג ישראל בשמחת תורה שכופלים את הקריאה וקוראים גם בלילה ובכמה פעמים והזדמנויות שונות באותו יום . וכן שהיו קהילות שנהגו פורים שני ימים מספק ובשניהם קראו בתורה. וסיים בראיה נוספת שהאבודרהם הביא בשם הגאונים שנהגו בשבת חתן להוציא ספר תורה בנפרד לחתן ולקרא בו בפרשת "ואברהם זקן" וזה מפני כבודו של חתן. ואף סיכום שאין בכך ברכה לבטלה כאשר עיקר סמיכתו היא משום שהמנהג קובע בכך:
דכיון שהוא קורא חייב לברך והשתא הדברים ק"ו ולכבודו של חתן הקילו ותלוי הדבר ברצונו שאם ירצה יוציאו לו ס"ת ויברך עליה ק"ו לכבוד שמים להחזיק בידיהם של בעלי תשובה שעיניהם תלויות להוצאת ס"ת ולקריאת ויחל ואם אינם עושים כן תתרפנה ידי עושי מלאכת ה' אשר על כל אלה נראה שאין לדקדק על הצבור בזה.
כמה מהאחרונים חלקו על דברי הגינת ורדים, ונסקור אותן כאן, ותשובתם בצידם –
1. במסכת ב"ק (פב.) מובא: עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה!
והנה חז"ל הדגישו שיש להפסיק בין הימים בקריאת התורה, ועוד שאם לא תהיה הפסקה זו בימים, הרי שבטלה תקנת שני וחמישי! ואיני מבין את ההכרח בדברים. אדרבא התקנה נעשתה מפני שאנשים עסוקים בעבודתם ולכן לא שומעים תורה, ובכללם בעלי המסחר שמגיעים רק במנחה של שבת. אם כן מדובר בפועל יוצא של איזון בין עבודת האנשים לבין הצורך שלהם להישאר מחוברים לשמיעת דבר ה' מתוך ספר התורה. וכפס' עליו מוסמך הדין שבני ישראל עזבו את ים סוף ולאחר שלושה ימים שלא מצאו מים, דהיינו שמיעת תורה - נלאו. אך בוודאי שביותר מכך תבא עליהם ברכה. ולכן גם המדרש הביא את הטעם שלא ילינו שלושה ימים ללא תורה. אם כן כל הרעיון הוא לשמור על רצף מינימאלי, אך אם ישמעו יותר דברי תורה בוודאי שלא יעפו ולא יגעו. ולשון "מפסיקין" באה כדרכו של המדרש לפרט. מה עוד שלכאורה אין להקשות מדיוק במדרש ולהוציא מפסק מפורש שפסק הבית יוסף (או"ח תקסו, א) בשם הראשונים.
והנה אף בשו"ת משנה הלכות (ח, קפד) שהשיג על דברי הגינת ורדים כתב בעצמו שכאשר יש טעם רוחני ייתכן ואין בעיה ועוד שכשמדובר בקריאה אחרת לחלוטין שאינה מסדר פרשת השבוע אין בעיה כלל של "ומפסיקין", כיוון שזה סדר קריאה אחר:
וכיון דמבואר בשל"ה לקרוא הנשיא בכל יום שהוא מעורר קדושת היום הנהיגו כמה צדיקים לקרוא מס"ת בכל יום הנשיא שביום דליכא תקון קריאה א"צ ברכה ואפילו ביום שיש קריאה מ"מ כיון שקוראין קריאה שאינה מפרשת השבוע ממילא לא הוי בכלל התקנה ואפשר בלא ברכה ואפשר דכה"ג המשיב דבר נמי מודה דדוקא התם שלא הי' לו שום טעם לדבר רק משום שעלה בדעתו לקרות בתורה על שהכניסה לביהכ"נ פקפק עליו אבל היכא דאיכא טעם לקריאה מטעם השל"ה הקדוש רק קורא בתורה מה שצריך לקרות ואולי השל"ה נמי מודה דקריאה בתורה הוא ועכ"פ יש ביד הני גאוני להכריע כש"ס דילן ולקרות בלי ברכה כה"ג.
2. במגן אברהם (קמד, ס"ק ה) מובא שכאשר יש כבר שני ספרי תורה באותה שבת, לא יוציאו לחתן ספר תורה שלישי:
ובכנסת הגדולה האריך במנהגם שמוציאין לחתן ספר שני וקורא ואברהם זקן וגו' עד ולקחת אשה לבני משם מיהו אם הוא יום שבלא"ה מוציאין ב' ספרים קורא אותה בס"ת השני ואין מוציאין ס"ת שלישית וגם מנהגם לתרגם הפ' הנ"ל ואפי' ש"ץ יכול לתרגמה ודוקא הנושא בתולה אבל לנושא אלמנה אין קורין
ולמד מכך הנצי"ב (שו"ת משיב דבר א, טז) שכל ההיתר לקרא לחתן בנפרד משאר העולים, זה מכיוון שבאותו יום כבר יש הוצאת ספר תורה מובנית, אבל לא ניתן לחדש הוצאת ספר תורה ביום שאין בו קריאה בלאו הכי:
ביום שאין קה"ת כלל יש איסורא בדבר מהא שהביא המג"א (סימן קמד) מהא שנהגו להוציא לחתן ס"ת לקרוא ואברהם זקן וכו', וזה לא נהגו אלא ביום קה"ת ש"מ דיש איזה איסור בדבר להוציא ס"ת ביום שאין בו קרה"ת
אולם לכאורה הדברים אינם מוכרחים. מה שדייק המג"א זה שאם יש כבר שני ספרי תורה שלא יטריחו את הציבור בספר תורה שלישי. אך ברור שההתאספות לכבוד החתן תהיה דווקא בשבת, זמן שאנשים בטלים ממלאכתם וגם ככה נקבצים לתפילה מיוחדת לכבוד החתן. אך לא נראה שיש הכרח להבין שבעקבות כך המג"א אוסר קריאה ביום שלא תקנו חכמים.
טענה נוספת של הנצי"ב – יש לחשוש לשיטת הירושלמי שברכת התורה נתקנה להיאמר דווקא ברבים. זאת לעומת שיטת התלמוד הבבלי, שברכת התורה נאמרת ע"י כל אדם בינו לבין עצמו. והנה לפי זה יש לחוש לא לקרא בספר תורה ביום שלא נתקן בו כיוון שצריך לחשוש לשיטת הירושלמי שהיה צריך לברך על קריאה זו. והנה לכאורה בירושלמי (מגילה ד, ג) משמע להפך:
א"ר שמואל בר אבודמא למדו ברכ' התורה מברכת המזון - אלא לרבי0. אם לרבים, אפי' בינו לבין עצמו אינו מברך! א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסה: עשאוה כשאר כל המצות שבתורה מה שאר כל המצות טעונות ברכה אף זו טעונה ברכה
הרי שהירושלמי שואל בדיוק את שאלת הבבלי. הרי אם כל התקנה היא לרבים, הרי שאדם שנמצא בינו לבין עצמו לא מברך! ולכן אבא מרי ענה שמלבד המימד הציבורי שיש לברכות התורה יש להם גם קומה כמו כל המצוות שמברכים עליהם בינו לבין עצמו. והשתא דאתינא להכי יש לומר שהתחדש כאן שהבסיס לברכות התורה היא שאדם מברך כלפני כל מצווה, והחידוש הנוסף שכאשר ציבור קובע קריאה בתורה – יכול לברך כיוון שלשם כך זה נועד. בכל אופן בחזו"ע גם אם נאמר שיש מחלוקת בין התלמודים, הרב עובדיה פסק שהלכה כתלמוד הבבלי נגד הירושלמי ולכן בספרו חזון עובדיה פסח (הלכות חדש ניסן הלכה ג הערה ח) התיר לקרא בלא ברכה את פרשת הנשיאים, וכן הבין המשנה הלכות לעיל.
חידושו של הרי"א הרצוג לברך מתוך לימוד
לאחר קום המדינה, עלתה המחשבה לחדש את מצוות הקהל ודנו האם לקרא בתורה עם ברכה. בפתח דבריו כתב הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק או"ח ס):
במעמד חגיגי כזה, זכר להקהל בראש הר ציון, שהוא עצמו זכר למעמד הר סיני, כדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל, אין זה כבוד התורה שיקראו בה בלי שום ברכה
הסברה הישרה לדברי הרב הרצוג היא שלכבוד התורה שבמעמד מיוחד בלאומיות הישראלית כאשר מוציאים ספר יש להשתדל, מכבודה של התורה, לקרא בו בברכה. ולכן בכדי לצאת מהספק ולקבל את הדברים על שאר מועצת החכמים הוא מציע פתרון הלכתי לברך ע"י שלפני כן לומד את הלכות ברכת התורה ברמב"ם בקול ושם מזכיר שם שמים:
אפשר לתקן שיברך ממש לפניה ולאחריה, כדרך שהקורא בציבור מברך, אלא בצורה של לימוד תושבע"פ. היינו שיתחיל לקרוא ברמב"ם פרק י"ב (מהלכות תפלה) משה רבינו תיקן להם לישראל וכו' עד הלכה ה' והיא בכלל, כל אחד וכו', ואח"כ כל אחד וכו', ואח"כ אומר ברכו את ה' המברך וכל העם עונים ברוך ה' המברך לעולם ועד וחוזר ומברך ברוך וכו', ומתחיל לקרוא בתורה וקורא עד הסוף וגולל הספר, ושוב חוזר לפנים ספר הרמב"ם וקורא בו ומברך ברוך אתה וכו' נותן התורה. בזה הכל מתוקן. וכדאי הוא הגאון הריעב"ץ ז"ל בסימן פ"א לסמוך עליו, שהקורא בתלמוד או בפוסקים מותר לו לקרוא הברכות באזכרותיהן.
אולם הרב עובדיה יוסף (שו"ת יבי"א ו, או"ח לח) חלק עליו ולשיטתו לא מברכים על ס"ס בדרבנן ועוד שסובר ששיטת היעב"ץ נדחיתה מהלכה ולכן אינה נחשבת בתור אחד הספקות בהרכבת הספק ספיקא. אך נראה שהרי"א הרצוג לא הסתמך על החישוב הזה בלבד, אלא רק בכדי שיקבלו דבריו. לשיטתו, מעיקר הדין היה צריך לקרא בברכה מתוקף כבוד התורה שבמעמד זה. ובנוגע לעיקרון ההלכתי שהציג הרי שפעמים רבות מצינו למרן הבא"ח שפעמים רבות בספרו כאשר נתקל בספק ברכה, מורה לברך בהרהור מספק ספקא ספק היה צריך לברך ואם תמצא לומר שלא היה צריך לברך, ספק אם הרהור כדיבור דמי או לאו. בכל אופן קהל שרוצה להעמיד קריאה בתורה אך חושש לברכה, יכול לעשות כדבריו של הרי"א הרצוג.
ביסוס לדברי הגינת ורדים בדברי הגאונים
עד כה ראינו ששיטת הגינת ורדים מתיישבת עם הפסיקה המרכזית ואף אם לא לוקחים את כל שיטתו הרי שעדיין אפשר לתקן קריאה עם "פתרון" הלכתי לברכה או לקרא פשוט בלא ברכה. כעת נברר ששיטת הגינת ורדים מבוססת על המנהג המקורי שנהגו ישראל עוד מתקופת הגאונים. שהנה בנוגע לקריאת פרשת ואברהם זקן לחתן, כתב ר"י אלברצלוני (ספר העיתים סימן קפח) שהמנהג הטוב יותר בקריאה זו הוא להוציא ספר נפרד:
ואיצטרכינן לפרושי בשבת חתן משום דאיכא ביה מנהגות טובא איכא אתרין דמפקין תרי ספרי וקרו חד בענינא דיומא וחד בפרשת חתן דהוא ואברהם זקן וקרי מפטיר בהפטורה של חתן שוש אשיש, והאי מנהגא מעולה מדכולהו וכבר פירשנו זה בהלכות ספר תורה ולכך לא הוצרכנו להאריך טובא, ויש נמי מקומות דלא מפקינן תרי ספרי אלא חד ספרא וקרו ביה בענינא דיומא שבעה וקרי חתן בתר כהן ולוי וכד משלים חתן למיקרי קרו על פה ואברהם זקן...אבל המנהג המעולה באתרי דנהיגי לאפוקי תרי ספרא ולאפטורי בבתרא דהיא הפטורת חתן שוש אשיש.
אולם הריטב"א (יומא ע. ד"ה חד גברא) סובר הפוך ואף טוען שזו המסורת היותר ברורה בדברי הגאונים:
ומכאן נהגו לקרוא לחתן בפרשת ואברהם זקן בעל פה מפני שכבר קרא בפרשת היום והוה ליה חד גברא בתרי סיפרי דאיכא פגמא, ויש מקומות שמוציאין ספר תורה לפרשת ואברהם זקן ואין החתן קורא בפרשת היום והו"ל תרי גברי בתרי ספרי, וקשיא על זה היאך יברך החתן לפניו ולאחריו על פרשת ואברהם זקן, והמנהג הראשון הוא הטוב והתפוס מימות הגאונים ז"ל.
האבודרהם (סוף ברכת אירוסין ונישואין) מכריע כאלברצלוני וטוען שזו גם שיטת רס"ג:
ונוהגין בכל המקומות בשבת של ז' ימי החופה אחר שקורין בס"ת בסדר היום לקרות עם החתן בס"ת בואברהם זקן עד ולקחת אשה לבני משם. וגם לאחר שמפטירין מענין הפרשה מפטירין גם בישעיה שוש אשיש בה' עד ישיש עליך אלהיך. וכן כתוב בסדר רבינו סעדיה. ואם אירע זה הענין בשבת שמוציאין ב' ספרי תורות או ג' צריך לקרות תחילה הפרשיות המוטלות על הצבור ואח"כ יקרא פרשת החתן. כי הראשונות הם חובה וזאת רשות:
כאשר נעיין במקורות הגאונים נראה שלכאורה הכרעתו של האבודרהם נשענת על המנהג הקיים בימיו. אך רב האי גאון מעיד אחרת על תקופתו. לדבריו, עיקר הקריאה לחתן התרחשה בנפרד מהתפילה והייתה בבית החתן:
ואנו אין לנו מנהג שיקרא כהן פרשת חתנים בבית הכנסת. אלא מתאספים השושבינים והקרובים בביתו וקורין. ואם רצו מקדימים פרשת היום בשבעה כנהוג, ואם רצו מסתפקים בפרשת חתנים. ובכפרים – יש מקומות שמחבבים קריאת החתן בבית הכנסת
ואם נחזור לדברי רס"ג במקורם נראה זאת ביתר שאת: "וצריך לקרא בבית החתונה ואברהם זקן בא בימים ומפטירין שוש אשיש בה'". והנה מדברי הגאונים נלמד כמה עקרונות:
א. ניתן להוציא ספר תורה ולקרא בו שלוש עולים והפטרה. אף בבית החתן ללא קשר אם קוראים בתורה באותו יום.
ב. ניתן אף לבחור ע"י הציבור שהקריאה לחתן תדחה את הקריאה הרציפה על הסדר באותה שבת.
ג. ההפטרה אף דוחקת את הפטרת היום
ד. מברכים הן על הקריאה בתורה והן על ההפטרה
לאור האמור, נראה שאין שום מניעה ואדרבא נראה שיש ענין גדול לתקן ביום גדול בו ה' יתברך גאל אותנו משעבוד מלכויות לחירות, והחלה גאולתנו יש לקרא הן מצד היכולת לתקן קריאה למועד מתחדש, והן מצד היכולת ההלכתית ביד ציבור לתקן קריאה בתורה באירועים שונים בין אם מתוך שמחה כחתונה, ענין רוחני גבוה כהושענא רבה ופרשת הנשיאים ובין אם מתוך רצון להתעוררות תשובה כבתענית של עשרה.
ויש לומר שכולהו חלים ביום עצמאותנו – שמחה גדולה לשיבת השכינה לציון ולחיבור בין הדוד לרעיה ואין שמחה גדולה מזו. כמו כן רעיונות גדולים עומדים מאחורי היום הזה שבו ראו גדולי ישראל תאריך מיוחד המסוגל לגאולה. ועוד שהוא יום תשובה גדול לישראל, יום שבו נמחל עוונם ונסלח להם הצורך להיות בגלות ושבו את שבותם לארץ ישראל. יתר על כן כנראה שניתן אף לדחות את הקריאה על הסדר במידה ויום העצמאות יוצא ביום שני או חמישי.
לאחר כל זאת , נותר לברר מה תהיה הקריאה ביום זה. הנה כתב הרב דוד שלוש (הסכמתו לסידור בית מלוכה) ומנהג צה"ל (ומופיע בספר מאורות נריה עמ 161-164) לקרא בספר דברים מפרק ו עד פרק ח פס' יח. והדברים נראים ומתקבלים לכל המעיין בפסוקים. מבחינת הפטרה כבר נהגו ישראל להפטיר את ההפטרה שהייתה נהוגה ביום טוב שני של גלויות בשביעי של פסח "עוד היום בנב" – בספר ישעיהו י,לב עד יב, ו) .
