נתינה לחיזוק אהבה / פינחס תש"פ

נתינה לחיזוק אהבה 

*מעשה בסבטא בן אלס (יהודי) שהשכיר חמורו לנכרית אחת כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא. לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא. אמרה לו ולא יהודי אתה? אמר לה ומאי איכפת ליך? נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו משרתי ע"ז מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך. הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו אע"ג שהתכוין לביזוי*

בניגוד לעבודות זרות אחרות שיש בהן סוג של אידיאולוגיה ורציונל מסוים, העבודה זרה של פעור כל כולה פורקן פיזי של הגוף... כל פרש היוצא מהאדם מוגדר כעבודתה... כל המהות שלה זה להוציא את אלוהים מהמשחק... בעצם אין שום משמעות לכלום מלבד הנאת הפורקן.

והיהודי שנוטה לומר: "מה?? זה רק משחק... זה בקטנה... זה שטויות... - עלול ליפול הכי חזק לסוג העבודה זרה הזו. ובכך הוא מוציא מעצמו כל רוח חיים... 

ברגע אחד, כל החיים הופכים להיות חסרי משמעות.. כי כל טיפת חיים בהם יוצאת בפורקן הראשון שמזדמן בלי שום חיבור לשום דבר...

פינחס המתקן הראשון שלחם בעבודה זרה זו מתקן את מידת היסוד. בעצם לגבר יש צורך לתת כל הזמן. אם לא ידע לעשות זאת בקדושה זה יצא לו בפורקן בזוי ולעתים אכזרי.. ככל שיתחנך ויחנך את עצמו לנתינה...לחסד.. מידת הנתינה שלו תהפוך לאהבה. אבל אם הפוך מכך, מידת הנתינה שלו תבא לתועבה - תועה אתה בה..תועה אתה באהבה...

מידת היסוד לא באה לבד היא מקושרת למידת המלכות (השייכת יותר לעולם הנשי, אבל קיימות בכל אדם..) מידת המלכות מקבלת אהבה... לכן ככל שתקבל יותר אהבה מסודרת בריאה מותאמת וקדושה לא תחפש להסתפק מתאוה סתמית. אחרת מרוב צמאון תהיה מוכנה לשתות כל דבר אפילו נפט של תאוה...

 לכן חשוב ללוחמים אחרי הנצחון על מדין להמשיך את מגמת הנתינה ולהקריב קרבן להשם...לא כי חטאו אלא כדי להמשיך בנתינה בריאה לחיזוק שריר האהבה האמתית

 *ולא נפקד ממנו איש לדבר עבירה לומר שהיו בכל עת בידינו ולא נפקד איש מאחינו אשר בצבא אל מקום אחר לעבור עבירה. אמר להם משה א"כ קרבן זה למה? אמרו לו לכפר על נפשותינו מהרהור הלב*

תיקון האבהות / בלק תשפ"א

ניתן רק לדמיין את בלק מורט את שערות ראשו ומתחרפן מהמכשף שהוא הביא עסוק לברך במקום לקלל... אבל בלק, נראה שהוא כל כך עסוק בעצמו וברצונו העיוור להצליח.

ניכר שבזה הוא מדבר מבלעם. בלעם עסוק אך ורק בעצמו. כך היא גם נבואתו. חזל אומרים שבלעם היה יודע עם מי היה מדבר לעומת משה שלא. את הקב"ה אי אפשר לתפוס, לכן ברור שמשה לא היה יודע עם מי הוא מדבר. אך מה הכוונה אצל בלעם? בלעם פשוט ניבא את עצמו. הוא התייחס לחוקים האלהיים המונחים בקוסמיות של הטבע ולא חיפש דיבור. גם כאשר ה' דיבר אליו הוא היה עסוק ברצונו האישי.

רבי צדוק הכהן מלובלין עומד על כך שגם יחסיו עם אתונו שהיו מורכבים בפני עצמם מעצם זה שקיים עמה יחסי אישות - הוא עשה זאת פשוט כי הוא ראה בה את עצמו. הרצון הייתה עצמה "קליפת בלעם" וכמו שאשתו כגופו כך הייתה מבחינתי האתון. הוא חי איתה כי הוא אוהב את עצמו וראה בה אותו.

באופן דומה עומד על כך המהרחו שמיתתו של בלעם הייתה דווקא כששיקר לעצמו. כאשר בא אליו המלאך ורמז לו שהוא עובר על שבועת לבן ליעקב ולבן התגלגל בבלעם. לכל בלעם מת בגיל *לג* שנה, זכר לאותו *גל* - עד שנשבע עליו בלעם ליעקב.

לכן בלעם גם רואה רק "מחזה שדי" ולא את גילוי שם שדי בעצמו. שדי הגילוי של הקב"ה ששם גבול לעצמו ומעניק לזולתו את חייהם ועצמאותם. בלעם מנותק מזה. הוא משמיט את היו''ד ורוצה לעשות כשפים בעזרת שד - לכנס את הכל לעצמו.

כל עולמו של בלעם מכונס בתוכו. האהבה שלו מופנית לעצמו. רצונו מהזולת נשאב לכבד את עצמו ולא כדי לעזור להם באמת.

לכל הוא מתקנא בישראל שרואה את האהבה שלהם מופנית כלפי חוץ. שימושי האהבה שלהם פורה, שבמגוריהם כל אחד מגביל את עצמו על מנת לתת מקום לאחר.

בסופו של דבר הוא מטכס עצה והיא לנסות להפיל את ישראל שיראו רק את עצמם וטובתם במקום אהבת האחר. קצת להפוך. אותם לבלעמים. לא שחם המנותקים מהאבות שלהם.

החיבור של על ישראל לתיקון יהיה דרך החיבור לאבהות - המקום שנותן את האהבה בהגדרה לבניו. לכן עמד על כך מהרחו שראשי תיבות "אל בלק וכה תדבר" הם אבות. 

*כי אדרבא מבחינת האבות יתברכו ישראל על כאלו של בלעם ואין ההבל העליון (הרמוז בר"ת "הנה ברך לקחתי") נמסר ברשותו לקללם"*

(שער הפסוקים פרשת בלק)

בלעם ושופנהאואר / בלק תש"פ

רשעים לא מתים הם רק מתחלפים...

כשאנו מסתכלים על כמות החרדה המציפה את העולם, את השיתוק הפאסימי והפאסיבי שאוחז את העולם צריך לדעת שהם נזרעו עי הוגי דעות ואנשי רוח באומות העולם שבזמנם היו מסכנים ובודדים וטומאתם תפסה תאוצה ככל שעם ישראל לא ביטא את בשורתו לאומות העולם.

כך למשל גדול ההוגים שהעולם כולו רע ואין מעשי בני האדם אלא פורקן יצרים הנובעים מתוך דחף עתיק לספק רצונות של מין ואלימות הלא הוא שופנהאואר.

רבינו הגדול הרב קוק שחזה את ההרס שיצא מהגותו של שופנהאואר כבר אז השווה אותו לבלעם ושלח לנו קוים להתנגד לתופעה זו.

בעוד שופנהאואר טען "למראית עין נראה שהאדם הולך קדימה רק שלמעשה הוא נדחף מאחור" ברמזו לתורתו שהכל נובע מסיפוק יצרי מין....ועל כן יש להפסיק את ילודת העולם

טוענת תורת ישראל שהחיבור המיני אמנם נמצא ביצר חזק כל כך שאי אפשר לבטלו באופן מוחלט. אך כוחו נובע מהתאמתו לאלהים. והנישאים בקדושה מביאים חיים לעולם ונהיים שותפים לבורא ברצון לעשות טוב.

בעוד שופנהאואר חי בבידוד מוחלט ממשפחה ומזוגיות עם כלבו (בדומה לבלעם החי עם אתונו).. מסבירים חזל על משה רבנו הגדול "איש האלהים" שמחציו ולמעלה אלהים ומחציו ולמטה איש - אם כן חצי גופו - מקום ההולדה מהווה חיבור בין שמים וארץ

והכל נעוץ בהבנה שיש התגלות מעבר. חזל דרשו שבנבואתם "בלעם יודע עם מי היה מדבר ומשה לא היה יודע עם מי מדבר".. הכיצד? פשוט בלעם דיבר עם עצמו... הוא בכלל לא היה פנוי לשמוע נבואה מעבר... כל עולמו זה מה שהוא רואה וחווה במציאות. אין לו שום יכולת הבטה מעבר..

היו לי עוד כמה דימויים אבל אסיים בזו - משה רבנו כשרואה שמשהו חסר בתורתו מבין שההשלמה נמצאת בתלמידיו. כך שפינחס מגיע אליו עם הטענה "למדתנו רבנו שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו" הוא לא מתרץ את שכחתו או היעלמות ההלכה ממנו - אלא הוא מאציל סמכות. זאת לעומת ספרו של שופנהאואר 38 דרכים לנצח בויכוח בו טוען שאין שום ענין להגיע לאמת. העיקר לנצח בויכוח וזאת ע"י טכסיסים (קוסמויות...את אשר תאור יואר? אולי זו הכוונה)

שבת שלום

צדיק כתמר יפרח / קרח תשפ"א

💎 *צדיק כתמר יפרח* 💎

בשמונה קבצים ו, צא מסביר הרב תובנות יסוד בטעותו של קרח -

*המחשבה האלהית בצורתה החיה המעשית, היא המחשבה המצורפת לעבודת המקדש, שאי אפשר לה להיות בתיקונה כי אם על ידי העבודה המעשית של הקרבנות, ודוקא על ידי כהנים בני אהרן.*

המחשבות שמגיעות מהעולמות העליונים הן רוחניות לגמרי. אולם יש קשר בין האינסופיות של העולם הרוחני לבין עולמנו הגשמי בכל שהעולם הזה כביכול משתקף ובא לידי ביטוי במעשי הקרבנות שאחראים עליהם הכהנים בני אהרן.

*הם הם המסוגלים להחיות את המחשבה האלהית באופן שחייה יהיו חיי כל, חיי כל יסוד ודומם, חיי כל צמח וחי, חיי כל אדם וגוי, חיי כל ישראל, וכל צבאי צבאות מרומים.*

לכן הכהנים גם מחוייבים בשמירת המחשבה ובדיוקה לקראת כל עבודה. כך למשל שהקרבן יהיה לשמו, לשם ריח ניחוח לה' וכו'. בכל מעשה הכהנים מחזיקים כמה רבדים של השראת שכינה בעולם כולו.

 *זר אשר יקרב, יפתח את צינור החיים המחשביים הללו בצורה מקולקלת, מעוותת ומזיקה, שהיא מביאה בסוף להנזר אחור מאחרי החיים האלהיים.*

כשאדם זר שאינו כהן מביא את העולמות הרוחניים לידי ביטוי בעוד שהוא מנותק מהקשרי הקדושה. הוא גורם לכך שאין שיקוף אמיתי ואחן חיבור לעולם הגשמי וכך העולם הגשמי ומעשיו יוצרים ריחוק המחשבות האלהיות.

 *ונזירה זו, נזירה כללית היא, הפועלת על היקום כולו.*

ממילא הטעויות שלו גורמות לאיחוד בכל הרבדים שכאשר הכהנים מבצעים אותם הם מתקנים.

*קרח, אשר בקש לקעקע יסוד הכהונה, פגע ביסוד העולם, בבריח התיכון של היקום, וארץ התקוממה לו.*

קרח פגע ביסוד הכהונה ובכך פגע בתשתיות של החיבור בין העולמות. בין המחשבה האלהית למעשה וביוטויו בפועל. לכן גם נענש בכך שתשתיות העולם קרסו מתחתיו והארץ פתחה פיה לבלוע אותו.

*עד אשר נטיה זו בעצמה תהיה העדה לחיים של המחשבה האלהית, צדיק כתמר יפרח.*

מתוך פעולותיו של קרח עדיין נוצר דבר אחד חיובי וזה העדות והרצון לקרבת אלהים. ועוד יותר מכך נוצרה עדות שזה צריך להיות בצורה הנכונה. לכן חז"ל אומרים שעד היום בלועי קרח מתחת לאדמה צועקים (ובכך נותנים עדות) משה אמת ותורתו אמת. כאן מסיים הרב ומסביר שזו כוונתו של האריז"ל שדרש שסופי תיבות קרח הם "צדיק כתמר יפרח". כלומר שבסופו של תהליך גם מי שרצה להביא מחלוקת המחשבה האלהית מביאה את הדברים לתיקון גדול ולהוצאה של צדיק מיושר מכך. אפשר שכוונתו לשמואל הנביא שיצא מקרח.

שירת ההתעלמות / קרח תש"פ

💎 *שירת ההתעלמות* 💎

הסאגה המפתיעה והלא ברורה של עדת קרח נגמרת במבחן אחרון - מבחן המטות. בסופו פורח מטה אהרן ומתברר לעם ישראל ללא שום אפשרות לטעות - במי בחר ה'.

*וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי ה׳ אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל*

תגובת העם [המרגשת... המביעה חרטה... האחראית והבוגרת...] לא איחרה לבא -

 *וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ*

....

כאן אמור להיגמר המסר בעיקרון... צריך להתבונן עוד ועוד פעם.. לשפשף את העיניים - פשוט התעלמות!

(למעט לפי פירוש האב"ע והספורנו שהם עוד בדקו לוודא שלא עבדו עליהם..) 

מה גורם להתעלמות הזו? מה גורם לבעלי המחלוקת להיצמד ולא לרדת מהעץ?

קריאה מקושרת של אחת מפסקאותיו (שמונ"ק ג, קלא) של הראי"ה שופכת קצת אור על הדברים

*מאיסת המצוות, שנאת התורה וכל התוכן של הקדושה והאמונה הטהורה והעליונה, באה מההתעלמות של המחשבה העליונה, המחיה ומשפרת את הכל.*

 

השנאה לקדושה וממילא לחיבורים הקדושים בתוך עם ישראל נובעת מהתעלמות של המחשבה העליונה - יש לזה משמעות גם בעולמות העליונים הרוחניים אבל גם כפשוטו יש לזה השפעה של האדם שלא מפעיל את המחשבה הבסיסית שלו - האמונה בטוב ה׳ שמחיה אותנו כל רגע. כשמאבדים את זה - מתחילים לפרש כל דבר לרעה -

*ועל פיה האדם שוקע בבוץ של החושך, המצייר לו גם הוא מחזות שונים, ומפתח בו כשרון לרועץ, עד שאובד הוא את דרכו, ותמיד בחבלי חטאתו יתמוך, להעיר משטמה וקלון.*

האדם נכנס ללופ של עצמו בעשיית רע... בהבנת רע.. עד שגם מתחיל לפתח דיסאוננס קוגנטיבי - הוא מתרץ ומוצא תמיד סיבה למה מחשבתו שרוצים להרע היא הנכונה.

התיקון לזה הוא כאמור בלעורר את אותה מחשבה עליונה לטוב. יש לזה הרבה דרכים פסיכולוגיות מוכרות יותר ופחות. הרב נותן אור וכיוון רוחני -

*עד אשר יזרח אור ד', וצדיקים יראו ונהרו, ויתמו חטאים מן הארץ, בהגלות האור העליון, הכולל שיר ושם בבת אחת, הללויה*

שיר ההלל להשם יתברך הוא ההפך הגמור מהתעלמות - הוא מבטא את ההבנה שיש לי למי להודות. וממילא אם יש אני יכול להודות סימן שגבורה גדולה נמצאת אצלי. יש לי שם. יש לי מטרה ומשמעות - יש לי אני והאני הזה מסוגל לשיר ולשיר לשמו הגדול.

כשבעל המחלוקת מוצא את חלקו.. את שמו...את הבית שלו בשיר... חוזרת לו היכולה העליונה לחשוב להאמין בטוב ולהודות.