יום פטירת רחל אמנו
בספר בראשית (לה, טז – כ) כתוב:
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:
מכמה מקורות משמע שפטירת רחל אמנו הייתה בקיץ
ופירש רש"י (טז ד"ה כברת הארץ): "מנחם פירש לשון כביר, רבוי, מהלך רב. ואגדה בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהניר מצוי, הסתיו עבר, והשרב עדיין לא בא. ואין זה פשוטו של מקרא, שהרי בנעמן מצינו וילך מאתו כברת ארץ. ואומר אני שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר, כמו שאתה אומר צמד כרם, חלקת שדה, כך במהלך אדם נותן שם מדה כברת ארץ.
ובצורה יותר ברורה פירש את דברי יעקב ליוסף לפני מותו, כשהסביר ליוסף מדוע לא קבר את אמו במערת המכפלה (בראשית מח, ז): "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם". בד"ה כברת ארץ – "מדת ארץ, והם אלפים אמה כמדת תחום שבת, כדברי רבי משה הדרשן. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה".
וכן הסיק הרד"ק (מח, ז ד"ה ואני) בסברה: "המאמר הזה הוא להתנצל אל יוסף מה שלא קבר אמו במערה כמו שקבר לאה והוא צוה לו שישאהו ויקברהו במערה, אמר לו שלא פשע בזה כי מתה בדרך והוא היה הולך לאט לרגל המלאכה, ולא יכול לעזוב המלאכה ולנשאה לבית לחם וכל שכן למערה, וזהו שאמר עלי כמו "הצאן והבקר עלות עלי" ואם היה נושאה לרגל היתה מסרחת, אולי ימי קיץ היה. גם לא היה בידו לחנוט אותה כי לא היו רופאים עמו, ובדרך מתה, וקברה בדרך והציב מצבה על קבורתה".
במדרש (פסיקתא רבתי פיסקא ג ביום השמיני) הדברים עוד יותר מדויקים: אמר לו [יוסף ליעקב] שמא מה שלא הכנסת אותה לקבורה שמא עונת גשמים הייתה? אמר לו: לאו. בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, בין פסח לעצרת היה בזמן שהארץ מנופה והולכת ובאה ככברה שיכולים להלוך. אמר לו יוסף: גזור עכשיו ואני מעלה אותה וקוברתה! אמר לו יעקב: אין אתה יכול בני, שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור, שאף אני בקשתי להעלותה ולקוברה ולא הניחני הקב"ה שנאמר "ואקברה שם". מהו 'שם'? על פי הדיבור. ולמה? שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב ובניו עתידים לצאת בגולה והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואינם מועילין להם וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקב"ה ואומרת לפניו רבש"ע שמע בקול בכייתי ורחם על בניי או תן לי האוניא שלי, מיד הקב"ה שומע בקול תפילתה. מנין שכן? כתוב "בכי תמרורים רחל מבכה על בניה". וכתוב "ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם"- הרי פייסו למה לא נכנסה אמו לקבורה".
המקור לציון וים פטירת רחל אמנו ביום י"א מרחשוון
אולם מקובל בימינו לציין את יום פטירת רחל אמנו ביום י"א מרחשוון. הדבר מובא באוצר המדרשים (אייזנשטיין) פנחס בן יאיר עמוד 478 פסקה ח' (שזהו חלק ממדרש "תדשא" שנקרא גם ברייתא דר' פנחס בן יאיר) שם הוא מונה את שנות חייהם של הצדיקים מאברהם אבינו. ואת ימי ההולדת של השבטים. ושם כתוב: " ובנימין נולד בי"א לחדש מרחשון". וביום שנולד בנימין מתה רחל, כמו שעולה מפשט הפסוקים, וכמו שמוכח מהמדרש (תהלים קיט, סז):"פלגי מים ירדו עיני וגו'. כך אמר דוד בוכה הייתי על אותן הגדולים שפירשו מן התורה, על דואג ואחיתופל, על לא שמרו תורתך, וכן ירמיה אמר פלגי מים תרד עיני וגו', וכה"א קול ברמה נשמע וגו', רחל מבכה על בניה, וכי ראתה רחל בנים ליוסף? לא מתה מן המשבר כשנולד בנימין?! אלא הנביאים בוכים על ישראל על שאינם עושים את התורה, א"ל הקדוש ברוך הוא בכיתם על בטול תורה, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו', לכך נאמר פלגי מים תרד עיני".
נראה אף שיום י"א במרחשון הוא היום שיעקב גזר על רחל מיתה בשוגג
עוד מופיע שם במדרש (בקיצור): "ראובן נולד ביום י"ד לחדש התשיעי, שמעון נולד בכ"א לחדש העשירי, לוי נולד בט"ז לחדש הראשון, דן נולד בט' לחדש הששי, יהודה נולד בט"ו לחדש השלישי, נפתלי נולד בה' לחדש השלישי, גד נולד בי' לחדש השביעי, יששכר נולד בי' לחדש החמישי, אשר נולד בכ' לעשתי עשר חדש, יוסף נולד בכ"א לחדש השביעי, זבולון נולד בז' לחדש תשרי, ובנימין נולד בי"א לחדש מרחשון, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה".
לפי דברי המדרש שבאדר ואייר לא נולדו, אנו למדים שהחדשים נמנים מניסן [אחרת דן שנולד בחדש הששי יוצא שנולד באדר, אלא שלפי זה עדיין חסר חדש אחד שגם בו לא נולדו והוא תמוז (ואם מונים מתשרי הוא טבת)]. אם כן יוסף נולד בכא' תשרי.
מעיון בפס' נראה שביום שנולד יוסף, מבקש יעקב מלבן לעזוב (בראשית ל, כה). לבן מבקש לתת ליעקב את 'משכורתו' ביום למחר (שם, לג), לאחר שהרחיק בין חלקי הצאן שלושה ימים (שם, לו). ואז במשך שלושה ימים הצאן נבדק, ולבן מגלה שיעקב זוכה בנכסיו. יעקב אומר לנשיו שפני לבן אינם עמו כתמול שלשום (לא, ב), ומשמע שהוא אומר להם זאת ביום השלישי לאחר יומיים בהם לבן רואה שהוא מפסיד, ובאותו יום הוא בורח. ללבן לוקח לגלות זאת שלושה ימים (שם, כב), ומדביק את הפער בשבעה ימים (שם, כג) – סה"כ 19 יום, המחושבים ממחרת היום שנולד יוסף, הרי שנגיע לי' במרחשוון. באותו לילה אומר ה' ללבן שלא ידבר עם יעקב מטוב ועד רע (שם, כד) ולמחרת ביום י"א בחשון הם נפגשים, ואז יעקב אומר ללבן (לא, לב): "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם".
כן משמע גם מסדר עולם
וכן בסדר עולם רבה (פרק ב) כתוב: "יצא מארם נהרים ובא לסכות ועשה שם י"ח חדשים, שנאמר ויעקב נסע סכתה וגו', יצא מסכות ובא לבית אל ועשה שם ששה חדשים מקריב למקום, יצא משם ונולד לו בנימן ומתה רחל". ששנתיים לאחר שיצא מארם נהריים, נולד בנימין. ולפי דברינו אכן מסתבר: שנתיים לאחר שיצא יעקב מבית לבן בכב' תשרי, נולד בנימין ומתה רחל בי"א חשוון ולא בקיץ שזה מרחק סביר מהתאריך שעדיין אפשר לקרא לכך שנתיים. אלא שיש בכך קושי מסוים, בין שהייתו של יעקב בסכות ועד הגיעו לבית א-ל הוא שהה בשכם. כלומר יש פרק זמן בחייו של יעקב שלא כתוב לנו מה היה ארכו.
ניסיון ישוב על פי האלשיך
האלשיך (לה, יח) מסביר מדוע רחל קראה לבנימין "בן אוני": "אך הנה ידוע מרבותינו ז"ל (ירושלמי מו"ק ג, ז) כי נולד בן במשפחה סימן טוב לכל המשפחה, מת אחד מהמשפחה תדאג כל המשפחה. והנה באו יחד מיתת אחד ולידת בן. אמרה בשביל כי מתה ומיתת אחד מהמשפחה לאו סימן יפה הוא, על כן ותקרא שמו בן אוני כלומר יתייחס הבן אל האנינות כאילו נולד אחר מותי בזמן האנינות, באופן שלידתו תתקן סימן מיתתה ולא תתייחס לנולד קודם מותה באופן שיהיה להיפך. אך אביו קרא ובנימין לומר שאפילו תתייחס מיתתה תחלה הוא בן ימין שנולד בארץ ישראל וכלו חסד ויגבר על שמאל של סימן מיתתה". אפשר לומר שבאמת פטירתה הייתה בקיץ בין פסח לעצרת, אך לידתו של בנימין קרויה על הזמן בו הוא מתקן את ענין המיתה שלה. כמו שראינו יום י"א מרחשוון הוא היום בו יעקב אמר שמי שגנב את הטרפים לא יחיה. בנימין בא לתקן דבר זה ולכן יום הולדתו נחשב כמו שרחל בקשה, שיהיה אחרי מותה ויתקן את הסימן של מיתתה. כלומר ביום שצריך לתקן את מה שגרם למותה. ולכן גם האלשיך הסמיך לדברי חז"ל שתדאג המשפחה כולה, שכן יעקב זקף את הסיבה למיתתה בעצמו.
אם כן, אפשר לומר שמעשית יום פטירתה היה בקיץ בין פסח לעצרת, אולם יש מעלה רוחנית ותיקון ביום יא מרחשוון לענין מה שאמר יעקב על הטרפים.
