כשנעמי מגיעה חזרה לארץ היא פוגשת בנשים - "ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה כי המר ש-די לי מאד"...
הרב קוק בספרו מוסר אביך (ב) מסביר דווקא את השימוש הנכון במרירות ומפנה אותה לכיוון חיובי:
*תנאי גדול התנה החסיד ב"חובות הלבבות" עם הנפש שתתרצה לקבל מרירות הסם.*
כדי לרפא ולחזק את האדם צריך קצת מרירות... הכוונה התאמצות שהיא לפעמים כואבת וקשה
*וזהו דבר מוכרח מאד, וכל זמן שיאמר לעצמו שלום שלום, ורק בנועם לבד ילך באורח סלולה, הוא קרוב אל המכשול..*
אי אפשר בלי התאמצות בכלל...אדם שמחפש רק את הדרך הקלה סביר להניח שיכשל. שלא לדבר על חוסר התקדמות..
*ומ"מ אחרי הרצון והקבלה לסבול מרירות הסם אין זה דבר מוכרח שיהי' דוקא סם מר, כי הרבה סמים מתוקים ישנם. ועכ"פ שאין מרירותם גדולה.*
כשאדם רוכש את היסוד וההבנה שהוא צריך התאמצות. הוא צריך גם להבין שהמאמץ לא חייב להביא סבל. אדרבא המאמץ בונה בנפש יסוד אחד אבל החכמה להתקדם כבר בטכניקות נעימות יותר
*וביותר באהבת הבריאות יומתק הסם אצל המקבל. אמנם כלל הוא, ששינוי הרגל הוא דבר כבד ואינו נח לאדם, וזהו גם במעשים חמריים.. ועל אחת כמה וכמה תנועות מחשבות הנפש.*
הדבר הכי קשה זה שינוי הרגל...כך שבעצם כל החלטה לשנות היא כבר מאמץ.
כשמתרגלים לעבוד גם מול הקושי בחיים...כשמפנימים שכל התנעה והתחלה צריכה לבא עם הרבה כוחות זו הדרך לקבל תורה וזו הדרך לקבל מלכות
שימו לב איך שלמה המלך מסתתר בפסוק
ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן *ל* י *מ* רא *כ* י *ה* מר *ש* די *ל* י *מ* אד
ראשי תיבות מלך שלמה
בתורת הסוד כשהה"א נעלמת מהסוף ומופיעה בהתחלה היא רומזת לעליית המלכות לאחר נפילתה (בדיוק סיפורו של שלמה המלך שחזר למלכותו אחר שהודח ממנה). המלכות היא גם התורה שמהווה את החוקה המדינית לאומית של עם ישראל
שנזכה במאמץ גדול והצלחה עצומה שתשרה שכינה במעשה ידינו, בלימוד תורתנו ובכינון מלכות בית דוד במהרה בימינו
חג שמח ושבת שלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה