ראש כל הזהויות האלה הוא משה רבנו ע"ה שהיה המלך הראשון של עם ישראל, אך גם ראש הכהנים שכן שימש ככהן גדול שבעה ימים בראשית הקמת המשכן עד שהעביר את המשרה לארבע זהויות כהונה: אהרן, אלעזר, איתמר ופינחס (שעל פי הזהר הוא איחוד הזהויות של נדב ואביהוא)
נראה אפוא שזהויות אלה רמוזות המגילה בהסתרה גדולה וננסה לעמוד על כך. הכהונה הינה ציר ישיר שמשפיע הקב"ה אלינו דרך הצינור הזה ועל כן הכל עובר בקו האמצעי.
זהות משה - הכתר. ממנו נאצלת הכהונה. משה רבנו נזכר במדרש אסתר רבה כיחיד שמסוגל לעמוד על כך שגזירת המן נחתמה בטיט ולא בדם, ולכן מורה למרדכי להתענות ולבטל את הגזירה משורשה. מוזכר בריבוי הפעמים שמופיעה המילה "ככה" במגילה - כתר כל הכתרים ובציווי האשוני לברקת הכהנים - דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. ומתוקף היכולת לצוות באה גם היכולת לקבוע את יום הפורים. לכן שולחת אסתר לחכמים ממשיכי זהותו של משה קבעוני לדורות...
שתי הזהויות הקוטביות הינן אלעזר ואיתמר. במעשה שעיר ראש חודש הראשון שהוקרב לאחר פטירת נדב ואביהוא קצף משה על כך ששרפו את החטאת ולא אכלו אותה. שני בניו של אהרון אלעזר ואיתמר ידעו את התשובה. רשי מדגיש שאלעסר לא ענה מפני כבוד רבו במקרה זה אך בפעמים רבות הוא מביע את דעתו בפני משה. הדיוק הוא שאיתמר לא יכל לענות למשה זאת מפני שאלעסר הוא כהן מצד הדעת ואיתמר מצד המלכות. החיבור של איתמר קרוב יותר למשה רבנו מבחינת ההזדהות עד כדי השויה בתחום האמירה. תפקידו של אלעזר זה דווקא לווסת את המלכות ולהיות הדעת שלה. אם כן איתמר מבטא את הבסיס של ברכת הכהנים - יברכך ה' וישמרך. וכנגד מצוות המשתנה בפורים - המשתה שייך למלכות, הוא הסמל הבסיסי ביותר שלו. ואלעזר מבטא את הנחת הדעת שבכהונה לכן הוא מקביל למצוות מקרא מגילה בה מחכימים ומאירים וקוראים בכתובים וכנגד המשך הברכה "יאר ה' פניו אליך ויחנך".
בין שתי הזהויות האלה ישנו אבא - אהרן הכהן שנמצא ומחבר בין הצדדים. מידת התפארת והוא כנגד משלוח מנות הבא לחבר את הקצוות השונות ובכדי לחבר צריך להסתכל מלמעלה - ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
זהות נוספת שנוצרה כתוצאה מהצורך להכניס מעשיות לכהונה היא דמותו של פנחס - קורא האגרת שנשלח על ידי משה לבצע אותה. כנגד מידת היסוד המפעילה את המלכות. וכנגד מצוות החג שיש להשקיע בה הכי הרבה מעשיות - מתנות לאביונים. ורמוז בסוף הברכה "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" וכמו שמברך משה בסוף מלאכת המשכן אחרי שהכל עומד - יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם
באירוע השיא של המגילה שואל המלך את אסתר מה הייתה רוצה ושעד חצי המלכות יהיה מוכן לתת לה. מזל אמרו שדבריו רמז שלא תבקש את בית המקדש. והמענה - ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי
החן זו האהבה ללא הסיבה הרציונאלית. האהבה הנסתרת. ח"ן ר"ת חכמת נסתר. זו הפנימיות שמייצר את היופי. עיני ה' זה הביטוי להשגחת ה' בעולם כמו ארץ אשר עיני ה' תמיד בה... אסתר מבקשת למצא את נקודת הנסתר שה' מסתיר במהלך הזה. היא מבינה שכאשר היא תתבונן בחכמת הנסתר שבהשגחת ה', וכאשר תראה את המקום שכולו טוב - הכתר (לא יגור במגורך רע) אז תנתן נפשה בשאלתה ועמה בבקשה. היא מבקשת שהנקודה הפנימית תתגלה. שהכהן הנכנס לפני ולפנים. המעניק את הקשר עם רבונו של עולם יפתיע ויסביר איך בעצם ה' שומר על כמה בשאלתה ובקשתה. כך היא רוצה לא רק את חצי המלכות הנגלית, אלא גם את החצי להשלמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה