בפסוקי החושן יש ביטוי מעניין
" *וּמִלֵּאתָ* בוֹ *מִלֻּאַת* אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד: וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם: וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה: וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ *בְּמִלּוּאֹתָם* "
רש"י מפרש שהרבן צריכה להיות במסגרת מדוייקת -
"ומלאת בו - על שם *שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן, קורא אותן בלשון מלואים* משבצים זהב - יהיו הטורים במלואותם, מוקפים משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן, *זהו לשון במלואותם, כשיעור מלוי עביין של אבנים יהיה עומק המשבצות לא פחות ולא יותר".*
לעומתו הרמב"ן סובר אחרת שהמסגרת דווקא לא תהיה מדוייקת על מנת לראות את בליטת האבן בטבעיותה. ואת ענין החזקתה נפתור ב'שפצור'....
"אבל הוא כדברי אונקלוס שתרגם מרמצן, *והוא שעשו מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן* , מלשון חכמים ומפקי ליה ברמצא דפרזלא כגון דבזעא ברמצא דפרזלא *וכן יעשו גם היום בכל אבן יקרה בטבעות כדי שתתראה מכל צד ולא יטמן יפיה והדרה בתוך הגומא".*
כדרכה של תורתנו הקדושה היא מתיגה צדדים שונים של קודש במציאות. וכך גם במתיאות החינוכית
לפעמים צריך לנהוג בגבולות ברורים ולעצב את הילד, ולפעמים צריך לשים את היופי הטבעי שלו ורק לאחוז בגבולות קצרים שמאפשרים את הפיתוח שלו.
שבת מלאה וממלאת שלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה