ביום השמיני ימול בשר ערלתו
ברית המילה מבססת את הצורך הכי בסיסי של האדם - הבאת החיים לעולם.
באורות הקודש (ח"ג עמ' ש-שא ברית המילה והטוב העולמי) מבאר הרב את
*הטעם העתיק של המילה* (שמבואר ברמבם ובעוד ראשונים כ)
*המעטת תאות המין*...
*קשר הברית, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, של דעת אחדות ד', הקשור במילה, משולב הוא עמה קשר עצמי. מבשרו יחזה אדם אלוה.*
אכן המקובלים רואים בברית המילה את מידות היסוד והמלכות - המוציאות לפועל של מעשי ה' בעולם.
*אם יש באדם כח לאחד את כל כחות נפשו וכל נטיותיו למטרה שכלית ומוסרית אחת, כבר רואה הוא את האחדות בעולמו הפנימי, והאחדות של העולם הכללי מתבררת אצלו יותר ויותר.*
כשאדם מרגיש אהוב ומסוגל לאהוב. יש בו הרמוניה פנימית. תחושה שכל עולמו מקבל מטרה. אך מה קורה כשאין את התחושה הבסיסים הזו?
*וכשהוא מוצא שכחותיו פרודים הם, כשאינו יכול לצייר שלטון כללי על נטיותיו ותאותיו, אז מחליט הוא שהעולם הגדול כמוהו מפורד הוא גם הוא, ושאין אחדות במציאות. התאוה המינית כוללת, בעצמותה, ובסעיפי התאוות החמריות, הדמיוניות והרוחניות, הכלולים בה, את החלק היסודי מכל הנטיות כולן.*
כשיש כאוס בתוך הנפש, ואדם מרגיש את פירודו מכל מטרה ופירודו מכל יצור לי בעולם. תחושתו היא שכל העולם בכאוס שווה...כל העולם חווה את הםירוד הזה...ממילא אין מה שיחזיק גם את העולם... מכאן הדרך להפוך כל דבר מהותי לטכני בלבד קצרה -
*...השיקוע של רוח האדם בתוך תאות המין עד לכדי צלילה גמורה, עד לכדי אוטם האידיאליות והמוסריות בחוגה, גרמה את תכונת הערלה. והמעמד הפתולוגי הזה, הוא נושא עליו בגויה את האימוץ של נטיה זו, בצורתה היוצאת מחוג האידיאליות והמסירה המוסרית המגמתית.*
התוצאה היא ניתוק נפשי מכל פרט בחיים -
*מובן הדבר שההשקפה הפסימית בעולם, שהיא נאותה לירידה מוסרית, היא נותנת כח דוחף להנתקתה של תאות המין מן האידיאליות, שכיון שהמציאות בכללה היא רעה רבה, איך יהיה אידיאל להרבות יצורים אומללים. ולפי זה לכל הנטיה כולה אין שורש באידיאל, רק התפרצות התאוה היא שעושה את דרכה.*
אז מה התיקון? ראייתה הטוב שבשורש העולם, והמתגלה בכל רגע
*לא כן היא השקפת הטוב העולמי, ההשקפה האופטימית של וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, היא נותנת מקום לאידיאליות להתפשט גם על הנטיה המינית. ואם ירד טבע הבשר ויצר לב האדם עד כדי התפתחותה של הערלה, הנה יסול לו האדם את דרכו האצילית בתיקון ברית קודש על ידי המילה, ואז ימצא את כל כחותיו נטויות למטרה כללית, אידיאלית קדושה, ומבשרו יחזה אלוה, ויקדש את קדוש ישראל, ד' אחד.*
אין כח מפורד שאי אפשר למול לו את החלק הרע ולפרוע (לגלות) את מלכות ה'.
לכן מקדימה פרשת המילה לפרשת המצורע שרואה את הדברים במציאות בעין רעה כמעין הקדמת רפואה למכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה