במדרש מתואר שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבם
לשם מה הקב"ה בורא עולם ומחריב אותו? וכימהוא לא ידע מראש שזה לא יתאים? הוא לא חזה מראש את הכשלים?
ומה שונה החרבת העולם עי המבול?
צריך להקדים ולהבין שיש מנגנון של כשל בעצם הבריאה.
הרי כיון שהקבה הוא אינסוף. הרי שאם יברא אינסוף לא תהיה לכך שום משמעות...מרגע שהאינסוף החליט ליצור גבולות ובריאה הוא הניח שיווצר דבר לא מושלם.
אך לשם מה לברא? הקב"ה גילה לנו את האינטרס שלו בכבודו ובעצמו. "קדושים תהיו כי קדוש אני". הקבה מחפש כביכול את החבר שמשלים לו. האדם שמתוך כשליו עולה ועומש בכוחות עצמו (עצמאי וריבוני) כלפי בוראו מודה לו משתף אותו ואף מייעץ לו.
הקשר .. האהבה... הרצון לחיבור.. הוא חלק מהרצון העליון של הקב"ה והוא בעצם ראשית הבריאה.
לכן מובן למה הצורך באהבה הוא כל כך יסודי ואין כל חיים בלעדיו
הקשר עם א-לוהים נובע גם בקשר שבין אדם לחברו. שכן החבר נושא בחובו צלם א-להים.
לכן כל עוד בני האדם רק השחיתו את דרכם והפנו את האהבה למקורות אחרים הקבה ניסה להחזירם למוטב. אבל ברגע שהתמלא חמס בכפיהם הייתה זו בגידה בקשר... כאשר האחר הוא כלום בעיניך ואתה מוכן לגזול כל אשר לו סימן שאתה בז לקשר לצלם א-להים. אינך רואה ואינך מכיר בקיומו
(כך גם אנשי מגדל בבל שהגיעו למצב שכאשר אבן נפלה בכו כל היום "מי יעלה לנו אחרת תחתיה" אולם כשאדם נפל תוך כדי בניה כלל לא התייחסו - נענשו)
החרבת העולמות עי הקבה אינה תחלופה בין עולמות רלא שכבות של עולמות. שכבות של כשלים צמצומים ובלבול שהקבה השקיע בעולם. באיזון מדויק שברצף שבין חוסר תקשורת מוחלט כתוצאה משלמות לבין אכזריות נוראה כתוצאה מגבולות
לכן רבש"ע התעצב אל לבו בפרשתנו...בני האדם נתקו את הקשר עמו ועם חבריהם. וגם כאן הקבה מציב את שורשי התיקון. הוא מביא מבול. הוא מחבר בין המים העליונים לתחתונים. מבקע את חומות הדיסטנס השמימיים. דבר שמנחית מפלה קשה במציאות על המין האנושי. אך עתיד ליצור קצף עמוק של אהבה. אהבה שתזרע בלבו של אבינו הראשון אברהם ותצמח ותפרח בגאולתינו השלימה כאשר נעמוד עצמאיים...שלמים ומשתלמים מול בוראנו בהגדלת אהבה והארת פנים - כמים הפנים לפנים כן פני האדם לאדם.
שבת שלום ומבורך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה